הו מלך הנחש,
בסיפוריך תהיתי,
אחריך הלכתי במדבר עד אין קץ,
וחזרתי עד אין סוף.

איתך טיפסתי על השקיעה,
ורצתי בלילות,
איבדתי את שמי,
התחברתי ליקום,
הולכת אותי שולל לפעמים,
אבל תמיד בדרך הישר.

כיצד עשית זאת,
כרכת חבל סביב צווארי,
בתרת ממני חלק אחר חלק כל פעם,
ועם זאת בכל מילה ומילה התחברתי מחדש.

את החיים חיית,
בדרך שאני כנראה לא אוכל אף לחלום,
אך...
אהבתי את אהבותיך,
הסתובבתי ברחובותיך,
טיילתי בנופיך,
שמעת למעשיותיך
ואהבתי את שיריך.

תהיה אתה לעד המלך,
כפופים לך כל המאמינים,
וצריחיך ורגליך
שהמשיכו את דרכך אחריך,
גם הם יהיו נאמנים לך.

וכל דוברי האיוולת,
וכל ההולכים מבלי לראות מה עומד מאחורי האור,
כל כולם,
גם הם ישקטו,
כשהמוזיקה תפסיק.
כי אז בסופך,
אין הם שווים,
אפילו לא לנחשיך הנתינים,
אפילו לא לעצמם...

אז בבוא העת,
כשחברך התמידי עזב אותך,
שוב תיפגש,
עם חברך בעל הנוצות,
ותצעדו לעד,
כרוכבים בסופה.