את היית אתי
ברגעים הכי חשובים של החיים
בגן עדן שנקרא אהבה
אי שם, בזיכרונות רחוקים
במקום הזה שפעם עוד יכולתי לקרוא לו בית
פעם לב שהיה שלי
אותו הלב שכבר לעולם לא יהיה אתי
לעולם הלך, ולא עוד יחזור.
והיום עצוב, והלילה קורס עליי,
הלב שהיה פעם שלי
וכבר לעולם לא יהיה אתי
גן עדן היום, בתוך הזיכרונות הרחוקים
דוחקים בי לקוות, שגם את אתי באותו הזיכרון,
שעוד יום יבוא, ומתוך החלומות תקראי בלילות בשמי
שמתוך החלום תצאי אליי, ובלילות הלבנים אשלח את ידי
ואלטף את פנייך החמות.
גן עדן שלעולם לא ישוב,
שוכבים על החוף, מנותקים מהעולם
רק אני את והכוכבים, בחלום הם בוהקים
אז איך זה שבשמים בקושי הם נראים.
גיהינום היום,
כי הלב שפעם פעם לפי קצב לבי
רוקד היום בקצב שונה.
האין הוא כלל בוכה? |
