|
22.5.76
בתולדות ישראל יסופר
על איך שיגלתיה
היו הפרחים פורחים
והמפגינים הפגינו
הייתי משגלה
בפרהסיה
ואחר כך הלכתי איתה לתערוכת ציורים
במוזיאון של עירי של חולי נפש הציורים
ואחרי תשעה חודשים
כשנולדתי
שמו אותי במסגרת
וכתבו שיר על החולות
ונוסטלגיה של עירום שהיה
איננו עוד
כי כשלקחו את החגורה מן העצים
שמו לו גם אגרוף
בפנים
כמו כבדרך
אגב
אסיר תולדות ישראל
בפרשנות משלי
הייתי. לילך אל
תולדה אחרת
כי המאדים כבר נכבש על ידי חללית
סובייטית אשתקד
ואני לא. רוצה לא. לא.
היו הפרחים פורחים
והקהל מסתכל
והצעירים זועקים קריאותיהם
והצלמים מצלמים
ואישה תימהונית ממול מהנהנת לאו
מתחת לשפמה המסורק
וניגשת אל הקצין לשגלו באמרות פשיזם שלה.
לא שייקחו לי את העט
כי היא לי האת
בזו העת
על איך שיגלתיה
יסופר בישראל ועל תולדות.
|
|
|
יש משוררים בקהל
?
החוצה אבל מיד! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.