מיכל איינין / הזמן |
שנים מספר עברו מאז שהגעתי לכאן
ואני עוד יושב תחת העץ
מחכה לאוטרפה,
מדמה צעדיה הכבדים, ספוגים
נשיות
לשווא, שכן איננה מתגשמת.
עודני יושב תחת העץ.
ואם לדבר
במנחים של קומיקאים שחורים,
נדמה שאחרים סובלים מדיזנטריה של מילים
בעוד אני סובל מעצירות.
כך עובר הזמן וכך אני נמק
אל תוך האדמה, מכל אוות הנפש.
נלאה הוא אך אינו עצל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|