מילים מילים,
מתגלגלות בפי
על קצה הלשון
ללא כל יכולת לבטא אותן
לדבר
ושום רצון.
רוצה שיבינו,
פשוט אין כוח להסביר
ועיניים מבינות מבחוץ
הן בעצם מסכה לחלל בפנים.
והחיוך הוא מזויף.
חיבוק מזופת שגורם לי לקוות
שקר מזוין, חשיבה עמוקה
וחוקרת
על כלום.
והדברים החשובים נשלחים
נשכחים.
ורק המילים על קצה הלשון
רוצה לצעוק
אך להסביר?
אין בי רצון.
לא עוד.
04.02.2008 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.