ריחו של רקבון באויר נישא
ניחוח דיכאון התווסף בתבוסה
אנשי הדממה מנתרים בייאוש
צועדים עטופים אפלה כלבוש
מתנדנד כשיכור האדם העליון
מוכתבת דרכו על מרקע, בעיתון
מועד כסומא בחדרי השגרה
כרוך בשביליה כאישה מוכה
וביום המחרת, מוסיף הוא עכשיו
נועץ הלהב עמוק בקרביו
מעקל בטירוף שפתיו
מודה על הטוב שנפל לרגליו
"אח, כמה שאני נאהב" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.