יושב ומנסה לאתר בתוכי מונולוג מעניין.
כותב, מוחק מילים.
לאן הן נעלמות?
פה ושם קופצות תמונות מעניינות, זכרונות מומצאים.
נזכר בגעגועים, ממציא אנשים שמן הסתם לא קיימים.
הורס את הסדר ההגיוני,
מי קבע מהו מונולוג טוב?
למה הגיון יש רק בין מילים מסוימות?
כמה שאלות אני שואל, במקום לכתוב מונולוג מרתק
על הבעיות בחיים.
במקום לחשוב איך להעביר משהו חשוב
עם מטאפורות מתוחכמות ומסרים מוחבאים
מאחורי מילים גבוהות שאף אחד לא מבין.
אני פשוט כותב שטויות במיץ עגבניות...
או שלא? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.