התעקש סבי.
פניהם המשתוממות של הזוג בפתח הדלת, אמרו הכל.
כמה ימים לפני כן, התבקשו על ידי מכר משותף להשכיר את החלק
התחתון של ביתם שהיה ברחוב צדדי למשפחתו של סבי.
סבי רצה להתרחק ממרכז העיר, לאחר שלקחו ממנו את מפעל עיבוד
העורות שלו ולאחר שהתחילו מאורעות פה ושם במרכז העיר כנגד
היהודים.
הזוג שאל את סבי בשיחתם האחרונה אם יש לו הרבה ילדים, היהודים
נודעו במשפחותיהן הגדולות. סבי ענה בשלילה לשאלתם.
עכשיו עמדו המומים למראה התמונה שנגלתה לעיניהם.
שני הורים, אחד עשר ילדים ,דודה, כלב בשם פופי וחתול בשם
מיצי.
גברת הבית סימנה לו במבטה להתלוות אליה. שניהם נכנסו ועלו
במדרגות לקומה השניה.
הגברת התיישבה בכיסאה ובקוצר רוח פנתה לסבי.
אמרת לי שאין לך הרבה ילדים.
לי, אין הרבה ילדים, חזר סבי על דבריו.
את מבינה גברתי...
יש לי רק קלרה אחת.
יש לי רק טוני אחת.
יש לי רק אסתר אחת.
רק הרש אחד.
רק אריה אחד.
רק רבקה אחת.
יש לי רק רחל אחת.
יש לי רק שושנה אחת.
יש לי רק שרה אחת.
יש לי רק רות אחת.
ויש לי רק בת שבע אחת.