כל פעם שאני מריח את הריח המוכר והחריף הזה של הקינמון אני
נזרק מיד למקום אחר, מקום של חורף עם מעיל גדול נפוח וכבד.
מקום של הליכה בלי מטריה בגשם שהוא בעצם רק טיפטוף עדין. מקום
שבו הרחוב כולו רוחש במין "באז" שקט שאופייני כל כך לחורף
שלנו, שבו הקצב של כל החיים יורד בלפחות 20 קמ"ש. מקום שבו תוך
כדיי ההליכה אתה רואה דוכן קטן שבו מוכרים סחלב חם-חם, אתה
לוקח את הכוס הכי גדולה ולוגם בזהירות, לאט-לאט, שלא יגמר
לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.