(לעולם לא תהיה זר
אבל אני רוצה
אם תוכל
לפחות למעט זמן
שלא תהיה כל כך מוכר.)

אם היו לי כנפיים
הייתי מרחפת
מעל המקום
שבו אנחנו יושבים.
תמיד חטאתי ברצון לדעת
איך אתה מביט בי מהצד.

העיניים שלך חומות מדי
(חמות מדי)
בשביל שאצליח להביט בהן
בעיניי הכמהות.

אז, שוב לא נגמלתי
מהמנהג המגונה הזה
לכתוב עליך שירים

בדיוק כפי שרגליי
לא פסקו מללכת
למקומות שבהם אתה נמצא
או
כפי שהשיר ההוא
פורט לי שוב ושוב על
מיתרי העצב
כמו שפעם מילותיי היו פורטות
על מיתרי ליבך.
(קיטש זה תמיד סימן לנסיגה)

ובכל זאת,
למרות שיש ימים שבהם
כל צעד שאני עושה
מרחיק אותי בצעד אחד מלשכוח אותך.
אני יכולה כעת
לומר  
וכמעט להתכוון לזה לחלוטין
שאני כבר לא זקוקה לך יותר
אפילו לא בשעה
שבין לילה לשחר.

גם לא מהרהרת
בין שביבי מחשבות טועות
אם העובדה שחלמתי עלייך
נחשבת רגרסיה

(לעולם לא תהיה זר).

מרץ 2008
קיימת יותר מאי פעם.