אז, שוב לא נגמלתי
מהמנהג המגונה הזה
לכתוב עליך שירים
בדיוק כפי שרגליי
לא פסקו מללכת
למקומות שבהם אתה נמצא
או
כפי שהשיר ההוא
פורט לי שוב ושוב על
מיתרי העצב
כמו שפעם מילותיי היו פורטות
על מיתרי ליבך.
(קיטש זה תמיד סימן לנסיגה)
ובכל זאת,
למרות שיש ימים שבהם
כל צעד שאני עושה
מרחיק אותי בצעד אחד מלשכוח אותך.
אני יכולה כעת
לומר
וכמעט להתכוון לזה לחלוטין
שאני כבר לא זקוקה לך יותר
אפילו לא בשעה
שבין לילה לשחר.
גם לא מהרהרת
בין שביבי מחשבות טועות
אם העובדה שחלמתי עלייך
נחשבת רגרסיה
(לעולם לא תהיה זר).
מרץ 2008
קיימת יותר מאי פעם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.