תחילת שנות ה-30.
האם זהו הגיל שבו העולם מעוצב, יציב?
אני - אני לפעמים חושבת שהעולם הוא משטח של משחק, שיש מנצח ויש
מנוצח, שישנן מערכות... שיש סיכוי.
בגיל הזה יש בי עוד טמפרמנט בועט שמחפש אחר הרפתקאות.
אחרי שצברתי שק אוצר קטן ובו התנסויות, אני רוצה לחזור ולהשקות
את חיי שעוברים תקופת יובש.
אני - אני הולכת לכבוש את עמדת האלכוהול.
זה השלאגר שאני רוצה.
אנשים בטוחים שהשתגעתי, אם כן זה קרה לפני שנים.
אחרי חיפוש לא מתמשך - מצאתי פאב שכונתי שמוכן להכשיר אותי
באומנות הגשת המשקאות תמורת רווח אפסי.
נעתרתי מיד להצעה.
היום הראשון - אני מתרגשת כמו שהתרגשתי בלימודי האקדמאים.
יש ניחוח לא ידוע של מכלול בלתי מוגבל של אפשרויות.
חיי הלילה - השתייכתי לעולם הזה בגיל העשרה  - כל כולי... אין
ספק שיש לו יכולת למגנט.
אבל נכון להיום אני למודת נסיון, אני אתקיף מכיוון אחר - פחות
נאיבי.
אוקיי כמו תמיד אני ניכנסת לתוך הגינס, שירט צמודה, שערי אסוף
בחלקו כשהיתר נופל עד קו המותניים שחור משחור, בהחלט ניראית לא
רע... יכולה לגרום לבני 20 להאריך ולמקד מבטם בבחורה שמאחורי
הדלפק.
ניכנסת למקום ברגל ימין וחיוך...
מוזיקה היא חיי - מאז ומתמיד אני שבוייה בעולם המשלב לחן
ומילים - שילוב נמצח, היא מלווה אותי כל רגע גם בשינה.
הרגשתי טוב, שפה יתחיל חיבור מרנין... התחלה...
ביום הראשון מיותר לציין שלא עירבבתי קוקטליים בסגנון טום
קרוז- התחלתי מעמדת הבירה - תמיד נעמה לי התמונה של זרועות
מסוקסות גבריות מוזגות בירה , הפעם אני אהיה תוכן הפנטזיה.
הבאתי את כל כולי למקום, לאנשים.
אני אוהבת להתמזג, להחליף חיוכים, שיחות של עיניים, פילוסופיית
רחוב.
הוא היה נוף קבוע במקום.
בחר לסיים את היום בשעות הקטנות של הלילה - מעניין מה עבר עליו
במהלך היום.
הוא ריגש אותי, הייתי מחכה לו בהשתוקקות- כשהציפייה התממשה
התמלאתי במין סחרור שכזה.
הוא היה מחוספס, שיער ארוך, גופייה הדוקה לגופו בשילוב דגמ"ח
ספורטיבי.
תמיד כשמבטנו היה מצטלב, הוא היה קורץ לי, מחייך מרים את הכוס
ולוגם עוד לגימה מהמשקה...
לחייך צ'יף... לחיי רגע משותף בינינו...
ידעתי שהכל שאלה של תזמון, יש לי סבלנות.
הימים עברו מהר, נהניתי, אבדה לי תחושת הזמן, זו היתה מעין
הרצה מהירה של גוף הסרט.
השתפשפתי עם הלילות.
ערב אחד - היה ריק בלעדיו, הוא לא ניכנס למקום...
יתר הרעבים - שיזמינו חומוס ציפס... אני בשבילו.
עזרתי כתמיד לסגור את המקום, לסדר לארגן, לסגור קופה וכל מה
שכרוך. יצאנו מהמקום התפזרנו כל אחד לכיוונו. הגעתי לקצה הרחוב
- ובאותה הפינה הוא עמד מולי - קרץ לי - הרים את המשקה ולגם.
הלכנו זה לצד זה, פעימות הלמו בי.
הגענו לדירה - לא הדלקתי אורות.
קרבתי אליו עד שהרחתי מנשימותיו את ריח האלכוהול.
התרתי את שערותיו האסופות, גיששתי הכרות עם גופו...
מגע שפתיו המרפרף בעורי... הוציא ממני במהירות את חיית הטרף
במלוא התשוקה.
נגסתי בו, הוא לש את גופי.
באותו הערב זרות התמוססה לליכוד משווע...
נירדמתי חסרת ומלאת כוחות כאחד.
קמתי בשעות היום המאוחרות לתוך סבך מצעים.
לקחתי את היום באיטיות - בערב אני כהרגלי בפאב לא יודעת למה
לצפות.
אבל הערב הכתיב לי את פניי הדברים - הוא לא הגיע - גם לא בימים
הבאים.
את המקום שלו אימצו אנשים אחרים. הדברים קיבלו גוון של שיגרה.
חשבתי עליו... לא ידעתי עליו דבר... לא הבנתי למה נעלם...
יום אחד כשהגעתי למישמרת, בא אליי בעל המקום ואמר שגבר שאל
אודותיי, איך ניתן לצור עמי קשר, הוא מקווה שזה בסדר שהוא מסר
עליי פרטים...
התיאור תאם... מעניין מה בליבו...
עבר זמן מה... אותם לילות בין מוזיקה, אלכוהול וריבוי של פנים,
ריקנות לצד סיפורים ותאווה באויר...
לא היה משהו מיוחד באותו היום בו הוא התקשר - אבל מאותו הרגע
הכל השתנה - העבר, ההווה והעתיד...
הוא סיפר לי בקול מאופק, מאולץ לא להשבר, סיפר שהוא נישא -
ולא, לא במעמד רבני...
הנחתי את השפורפרת ... חשבתי - אני, אני לא הטיפוס
להרפתקאות...