מי שקרא את השיר שלי "בשר בבשרך" יודע מה עובר לי בראש... רק
לא יודע כמה זמן זה עובר לי בראש, ועד איזו מידה זה הטריף את
חושיי (טוב, רק חלק ממה שכתבתי שם, ממש לא הכל).
הסיפור התחיל בכיתה י', דרך התפוז המכני, והמשיך לו בפנטזיות -
שנים. אף אחד בעצם לא יודע איך הכל התגלגל משם
והלאה...מהפנטזיות והחלומות, להתממשות אמיתית.
אתה הגבת לשיר שלי,  D, וכך התחיל דיאלוג ביני לבינך. בהתחלה
זה היה בכלל דיאלוג ונילי, על הא ודא, ולאט לאט גילינו שיש לנו
תחום עניין משותף...
וכך, חודש אחר כך, נסעתי לפגישת גישוש לא מוצלחת עם אחר,
וחזרתי הביתה עם החלטה / תחושה - אני בשלה להתנסות הראשונה
שלי...
נכנסתי למסנג'ר, ופתאום צצת לך שם. פשוט זכית בלי לדעת זאת
בכלל. הדלקת לי מצלמה - התגובה שלי היתה פשוט יצרית.
רוצה אותך!! זה היה המסר, חד וברור. מסתבר שגם אתה רצית, וכך
אחרי כעשר דקות, בסביבות אחת בלילה באת לאסוף אותי...

מי היה מאמין, שכך יהיה? כך היתה הפעם הבדס"מית הראשונה
שלי...
לא אשכח את אותה הפעם ולא אותך, למרות שאולי היית מעדיף אחרת,
אבל, יקירי, זה משהו שהוא ביני לבין עצמי.

הפגישות שהיו לנו מאז, היו לי התנסות חדשה, קפיצה למים סוערים
ומסעירים.
תודות לך, התחלתי להכיר אותם יותר. ותודות לך, אני מתחילה
להרגיש שעם הכימיה הנכונה, אפשר למתוח קצת את הגבולות, ולראות
לאן זה לוקח אותי...
אבל השיעור הכי חשוב שלמדתי ממך הוא שלפעמים צריך לקחת סיכון,
ולרצות לחצות גבול,  כדי לצאת מורווחת בצד השני של התהליך.
הרווח שלי הוא כפול - גם, ובעיקר, שהכרתי אותך, וגם ועוד יותר
כי התחלתי לפגוש את עצמי במקום שלא האמנתי שאעיז להגיע אליו.

והנה מסתיימת לה תקופה... אתה עובר לחו"ל, מחפש עבודה שם,
ועוזב אותי, מסיים את הקשר...  ולא תיארתי לעצמי כמה זה כואב!
לא הבנתי כמה מקום יש והיה ויהיה לך אצלי... וזה מקום רב.
לצערי, זה לא הדדי - אני במקום שלישי - ולמרות שאת זה ידעתי
מראש, הנה
הדמעות זולגות, ואתה עוזב - בטוח שאותי, ואולי גם את הארץ.
והמקום שלך בלב שלי, ישאר לעת עתה כמו שהוא... למורת רוחך...

תודה לך !