יש מיליון שאלות שלא שאלתי אותך,
מיליון סיפורים שלא הספקת לספר לי.
ועכשיו זה מרגיש לי קצת מאוחר, ולמרות שאת פה,
שאת עוד פה איתי,
אני לא יודעת מה לשאול ומה להגיד.
מן הרגשה של סוף כזה, ורק מלחשוב על זה אני בוכה,
אני לא מוכנה לסוף,
אני לא מוכנה למה שזה אומר.
אני רוצה לדעת, כל כך הרבה אני עוד רוצה לדעת,
כל כך הרבה את יכולה לספר לי,
וכל השנים האלה- שתקת.
איך לא אמרת דבר?
בן אדם שיש בו כל כך הרבה תוכן
כל כך הרבה עבר
כל כך הרבה הווה
וכבר לא מרגיש עתיד
איך לא אמרת דבר?
אני לא מוכנה לסוף הזה.
(08.02.2008) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.