היה זה אחד מאותם ימים, ונראה היה ששום דבר מיוחד יכול לקרות
בו, אך  ככל כשיגרה מבוססת יש משהו שחייב להישבר.
מוש - אתה היית זה שניפצת את דממת הלב עם צעקת הקליימקס...

רטט  הטלפון הקיץ אותי מחלום על 73 בתולות אשר היה יכול לקבל
מוסטפה אם יתאבד, אז שהבתולות יחכו עד שישתחרר מהכלא.
פקחתי את עיני ובהיתי בשפתיים אדומות ונשוכות, נבהלתי לתדהמתי
היה זה מוש המורה המסוקס שלי לספרות, הוא היה זול מדיי כשראיתי
אותו עם רעמת השיער השחור הנפוח והעיניים התכולות, ננעצות
בבקבוק הגולסטאר, בבאר.
בכיתה הוא ענד משקפיים קטנות ללא מסגרת על האוקיינוס הכחול
הזה, וכאילו הוא מנסה להשלים מטפורה שלמה על פוסידון. את שערו
עטף בעדינות סרט רחב, אשר הסתיר את האריה שבו.
בידו הוא מנע את נפילתי אחורנית, התנופה הייתה חזקה מדי, הוא
העיף את גופי כעלה נידף ברוח הישר אל תוך הזרועות החשופות.
פחדתי לדבר, להרים מבט אבל הייתי חייבת לעשות משהו אז ניסיתי
להדפו ולהבין לאן זה מוביל, כשגיליתי את לשונו חוקרת באיטיות
את האוזן שלי... רק עכשיו הבנתי כי אני לבד אין פה יותר
תלמידים ובהינף קל לדלת ראיתי אותה נעולה, זה הקל עליי מלעצור
ולהשיג את הציון העובר שלי.
בזמן שלשונו חוקרת בפראיות עדינה את קונכית האוזן שלי, ידיי
התחילו לבדן במסע אל החופש שלו. אם לא הייתי פותחת את הכפתור
הראשון בג'ינס שלו, יכול להיות שהיה פה פיצוץ ומוסטפה היה מקבל
בתולה נוספת על המרהיבות.
אך לצערו ולמזלי שלי באלגנטיות שלפתי ציפורניים כמו חתולת רחוב
שדואגת לניצחון שלה, השארתי סימן בעלות על גבו של מוש, הוא
התפתל וחולשה מוכרת נתגלתה לי. לרגע תהיתי אם להמשיך בשלטון או
להיכנע לזממו. בעודי מהרהרת חולפת יד גדולה ומחוספסת על החזה
הזקור, מעסה אותו ומעמידה את פטמותיי במקומן למצב כוננות על.
בגלל היותו המורה הוא ידע איפה לגעת לאן להוביל איך
לבצע ומתי. החלטתי, לא, אני עדיין לא נשברת אז אולי אני תלמידה
אבל זה לא אומר שזה יישאר כך להרבה זמן. הזזתי אותו מעלי עם
מבט חרמני הושבתי אותו על שולחן המורה הגדול והוא ככלבלב
צייתני התיישב בלי לשאול. לאור ניצחון במערכה החלטתי לפנקו,
בשיניים פתחתי את חולצתו ונחשפתי לבטן חלקה עם אוסף קוביות
מרשים שצמא למגע שפתיי, לאט מלמעלה חוקרת כל נתיב ונתיב, נוגעת
לא נוגעת באיברו הזקור כבר כמעט לגמריי. תולשת את מכנסיו
באכזריות לא מונעת שום מגע. מתפתלת על אברו מחממת את הנשק
לקרב, מה שמוש עדיין לא יודע הוא שאני בלי תחתונים והדבר היחיד
שמפריד בינינו הוא הבד של החצאית.
לאור היותי בעלת מניעים דיפלומטיים בלבד איני מונעת מעצמי את
הצפייה על נקודת הכיבוש האחרונה ועל התורן שצריך לקחת. בלי
הרבה היסוסים הורדתי את הדגל מהתורן, התחלתי מטפסת קלות עוטפת
את מה שנשאר ולוגמת מהסוף המתוק. הוא החליט להילחם, הרגשת
התבוסה אף פעם לא נחמדה, בדעתו לחזור שוב לקרב ולפרוץ את שערי
גן העדן.
הוא החליט להחליף אסטרטגיית תקיפה, הרים אותי ועם שערי מחקתי
את מה שהוא התאמץ לכתוב בשיעור, עושה עצמי מתנגדת, מלפפת את
רגליי סביב אגנו הקשוח, באגרסיביות משחילה את אצבעותיי בשערו
העבה ובאחיזת שלטון מושכת ומצמידה את פניו לחזי, מה שמכריח
אותו לסגת מהתקפתו ולהיכנע לשלי, הוא לא קיפח שום חלק באזור
בית החזה, הוא נשך ונישק הרטיב את כולי. בצימאון להמשך מרתק,
כשאני נותנת סימן אישור להורדת החולצה המיוזעת מעלי וניצוץ
מתלקח בעיניו למראה פטמותיי הזקורות.
הבטתי בעיניו, בדחיפה ענוגה עם הרגל הורדתי אותו חזרה לשלוחן,
הרמתי מעלה את החצאית ועליתי עליו, חיממתי עוד קצת כנראה שכבר
לא אני ולא הוא עמדנו בפיתוי.
אז משכתי ממנו את הבוקסר הצמוד, בתנועת אגן נכונה מעלה הוא היה
בתוכי, גדול ומורגש, על כך נאמר שחמש סנטימטר משפיעים מאוד,
הוא החל להגיב בפיתולי אגן לתנועות הקרוסלה המוכרת, תופס אותי
בקימורי גופי, מעסה את שדיי ואני מרגישה שאיברו ממשיך לגדול
בתוכי עם כל תנועת אגן שלו.
בהינף יד קל הוא הרים אותי ועצר את מהלך כיבוש שערי גן העדן,
תוך שניות אחדות מצאתי עצמי בפינה בין שני קירות ולא כמו פעם
כשבפינה היו הנענשים, הפעם בפינה הייתי אני המענישה. הוא מנסה
לאלף את הסוררת   אבל כמו כל חיות הפרא, אני איני ניתנת
לאילוף! איני מתנגדת אך איני מתכוונת להעניק לו את תחושת
הניצחון, אני משאירה עליו חותם, ציפורניי משרטטות שבילים  
שורפים  מתחילת צווארו ועד לישבנו המוצק. תופסת בבשרו ומצמידה
את אגנו יותר קרוב אלי הוא נטמן עמוק בתוכי, מה שהחל להגביר את
החיכוך, קור הקיר מעביר בי צמרמורת וזה משלים את התחושות,
מערבב את ההרגשה. הוא שואל אם נעים לי ואני משתיקה אותו מייד
עם אצבע מאשימה על פה, "למילים אין מקום פה". כבר לא נוח לי,
אני רוצה לשלוט זה המשחק שלי וגם המערכה הזו תהיה שלי. הורדתי
רגל אחת לרצפה ודחפתי אותו אליה, המורה הקשוח נמצא עכשיו על
הרצפה, אני עומדת מסתכלת עליו מלמעלה דורכת על כתפו שלא יחשוב
לקום. ואז להפתעתו יורדת לחלקת הרגל הפנימית, מעבירה לשון
רטובה במפשעה , ממשיכה לרדת, כן, הוא בטוח שאני ארד לו אאסוף
את איברו בפי, אבל לא אני יורדת עוד אוספת את שתי הביצים בידיי
מעסה אותן, נושפת רוח קרה על איברו והוא מתענג. מכניסה ביצה
אחת לפה משחק פול איך שאני יודעת, מרטיבה אותו עוד קצת, מעבירה
לק על הווריד הבולט ביותר עכשיו הלשון שלי משחקת עם הכיפה,
נותנת בו מבט והנה הוא שוב בתוכי, את הליריקה הזו אני כתבתי,
ולקרוא בין השורות רק הוא מצליח. הסקס הזה חזק ומהיר, אנחנו לא
מחכים לאף אחד, אני מודיעה לו על משגלי הקרב, הוא מהנהן
וגניחות קטנות מתחילות להישמע אם זה מפי או מפיו, אני כבר לא
בטוחה בזה, אני קופצת, נעצרת ומתחילה חיכוך שמוסיף על הגירוי,
למעלה, למטה, לצדדים, הוא גונח וגם אני כבר על הסף, מתחילה
להודיע לו עם הגברת הנשיפות לתוך אוזנו, הוא שואל אם מותר
בפנים, אני מגרגרת כן קטן והנה הקרב נעשה מהיר ואכזרי, הוא
השאיר בי את חלקו שלו ואני "ניצחתי במשחק אני נמצאת עכשיו
עמוק בתוך המים, עד העונג הבא..."

תודה מיוחדת לאסי אביקסיס על שהסכימה לפעול בכוחות משותפים
ולצור פרי בשל כמו זה.