ערב מהנה בראשון,
פתאום צילצול, "הלו, חן אני חייבת לדבר איתך! "
חברה התקשרה ואמרה בבהלה .
" לא עכשיו, עוד מעט " וניתקתי
לא חשבתי שזה כ"כ חשוב ...
עוד הפעם הצילצול, עניתי " אוף רגע אני באמצע... "
שתיקה של שנייה והחברה אמרה :
" לא , הוא אמר שהוא רוצה לגמור את זה ! "
ציחקקתי, ואמרתי " חחח טוב בסדר "
היא אמרה " לא באמת חן, זה באמת ! נישבעת... "
בפתאום כל פניי ניהיו אדומות, העיינים נעצמות...
הדמעות חונקות, לא מצליחה לעצור אותן , והן
יורדות ... נשימות עמוקות, ושפתיים יבשות !
מסתכלת מיסבבי ושואלת " למה אני !? "
ניכנסתי לאוטו, כולי נסערת, מרגישה שמהו נשבר בפנים .
כל הנסיעה מסתכלת על הכביש ... על הכל
ובכל מקום רואה את פרצופו, "למה ? מה כבר קרה ? "
שואלת את עצמי בלב...
התקשרתי ושאלתי " למה הוא ככה? איכזבתי איתו ? "
" לא חן... ה'אח' שלך הרס הכל ! הוא צעק את
במקום שלם בילידים חטטנים " חברתי אמרה ..
ניכנסתי להלם, עייני ניפתחו ... הגעתי למקום,
לא הורדתי לשנייה את העיניים שלי מימנו... ראיתי
שהוא מרחם, ועדיין אכפת לו ! אבל כניראה מתבייש...
התקשרתי ל'אח' שלי ושאלתי " למה עשית את זה ?
עשיתי לך משהו רע שגרמת לאדם הכי יקר לי להתרחק ? "
וה'אח' אמר " יבוא היום ותביני שהכל היה לטובה ! "
ניתוק בפנים, והמשכתי ללכת... כל אוהביי מסביבי מנסים
להרגיע אותי , להגיד שהכל יהיה בסדר... הוא פשוט
טיפה מבוהל, זה יעבור !
אבל לא כ"כ האמנתי, כי השיברון שהרגשתי?אף אחד לא הרגיש .
כשהייתי איתו, זה כמו גן עדן, לא היה חסר לי שום דבר .
חום אהבה ביטחון הומור הכל הוא נתן לי !
וכמובן אני החזרתי לו ... כשהיינו ביחד הרגשתי את מה שהיה
בינינו.
וזה לא היה סתם, אני אומרת את זה מתוך רגש .
החיבוקים האוהבים שלו, הנשיקות העדינות שלו, הכבוד שרכש כלפיי
עבר היום, קמתי לבית הספר, התארגנתי מהר... ירדתי לחברה
ושאר הבנות הגיעו, נסענו לבית הספר, הגענו...
ורק מחשבות צצות לי בראש, כאב כ"כ הרבה כאב !
לא יכולתי, ביקשתי אישור ללכת הביתה..כ"כ עייפה, פגועה ללא
כוחות, אין כוח לזוז, אין חשק לכלום, לא רעבה, לא צמאה .
לא רוצה שום דבר אחר חוץ מאותו ילד שגרם לי כאב !
הגעתי הביתה, התיישבתי על המיטה והמון מחשבות צצות לי
בראש... " כדי ללכת לדבר איתו ? אולי אני אשאל אותו ?
מה עם זו סתם טעות ומחר הוא ישכח ויביא נשיקה ?
או זה עוד תרוץ לעזוב אהבה ? "
תוך כדי מחשבות, נרדמת... ומתחילים החלומות !
זיכרונות של כל נשיקה ונשיקה, חיבוק וחיבוק...
והמון מילים אוהבות ורציניות,
"למה אני חולה עלייך ? גמאני אוהב אותך "
עולה לי בראש, המילים המדהימות שיצאו מהפה שלו ..
החיוך הכובש שלו, שתמיד היה גורם לי להסמיק !
כ"כ גאה שהשגתי את שרציתי .
עבר יום, ועוד יום... ועוד ועוד... המחשבות אף פעם לא פסקו .
הגיע היום הולדת של החברה הכי טובה שלי !
רואה אותו רוקד, נהנה , מחייך כ"כ טוב לי , שטוב לו ...
אבל כ"כ כואב לי שהוא לא חולק את האושר הזה איתי !
לא יכולתי, הלכתי לחדר והתבודדתי...
כאב לי נורא, הינה זה מתחיל שוב... הנשימות העמוקות,
הדמעות החונקות, השפתיים יבשות... והמחשבות .
ראו אותי, שאלו אותי תמיד " נו מה איתך ואיתו ? חן מה קורה לך
?
חן קרה משהו ? חזרתם ? "
התשובה היחידה שהייתה לי היא פרצוף חמוץ, ו"לא"
לא חזרנו, לא קרה כלום, לא אנחנו לא ביחד ...
ואז הידיד בא " חן, הוא בחוץ הוא רוצה לדבר איתך ! "
חייכתי חיוך ענקי, והעינים נפתחו ..הלב התחיל לדפוק
בום בום בום בום בום
כ"כ חזק, לא האמנתי שבנאדם אחד יכול לגרום לכ"כ הרבה
התרגשות בגוף אחד !
יצאתי החוצה, ראש מורם, טיפה מפוחדת... חוששת...
עם חצי חיוך ניגשתי ואמרתי " קראת לי ? "
והוא אמר " כן, רצית לדבר איתי עלינו נכון... ? "
ואני " כן, חוששני שכן "
כמה שניות של שתיקה עברה...
ואז צצה במוחי שאלה " למה רצית את כל הקשר הזה ?
תדבר איתי הכי פתוח שאפשר. תגיד לי הכל בפנים.
מה זה היה לחירמונים ? "
"לא מה פתאום, חירמונים לא חסר לי ... לא בשביל חירמונים ! "
הוא אמר עם מבט מופנה למטה ...
ושוב באה השתיקה ... שאלתי אותו מרוב נבוכה :
" אתה מרגיש אלי משהו ? " והוא אמר " כן "
הסתכלתי עליו, בזמן שהוא הסתכל עלי . ושאלתי " מה בדיוק ?
אתה אוהב אותי מחבב אותי ? "
והוא ענה " לא מחבב ... נו מה את לא מבינה ? "
פתחתי עינים ורציתי שיגיד לי בפנים " לא מבינה, תדבר ברור
אתה אוהב אותי ? "
והוא אמר בקול צרוד, וביישן " כן, בערך ... "
" משהו חזק ? " שאלתי, והוא ענה כשמבטו מופנה אלי " משהו
כזה... "
" אז מה קורה עכשיו? אתה רוצה שנחזור... קשר רציני ?
או שאתה רוצה לחפש לך חירמון אחר? " שאלתי מרוב סיבוך .
והוא ענה בשקט בשקט, עם חיוך קטן " רוצה לחזור "
הסתכלתי עליו, חייכתי חיוך גדול גדול, עייני היו מבריקות,
ומרוב
געגוע לשפתייו, ישר ביקשתי אותן !
הוא התקרב, לקח את ידי משך אותי אליו נתן נשיקה עדינה,
וחיבוק אוהב... חיבוק כ"כ גדול, כ"כ אמיתי...
נכנסנו חזרה, עם חיוך של מיליון $ , כולם הסתכלו והבינו !
חייכו אלי בחזרה, ואמרו " בהצלחה "
עבר הערב... עבר גם זה שאחריו... והתחלתי להרגיש קצת
מזולזלת , איפה היחס שלו אלי נעלם? איפה החיבוקים?
הנישוקים ? השאלות, היציאות הלא קשורות...
לאן הכל נעלם? וככה זה בינתיים. הוא נהנה, ואני יושבת לי
עם מבט על הריצפה, מחכה לתשובה.
וממלמלת לי בלב " יהיה טוב, כשהרע יעבור לצד השני .
הכל מייאוש, יום בלעדיו לא יכולה... יהיה טוב "