שולח יד ארוכה
לעומקי מגרה,
מוצא אותו שם:
שיר ראשון.
זהו בוסר.
חי שנים כבר מנה,
רגעי עלטה.
מקומט, גם נפחד
וממול,
אור של בוקר.
כן,
היד מהססת,
אך בלב, החלטה.
זו עת לחצות
אחת שעת הכושר
אל רגעי הסיום
אנחה נפלטה
עד היום
רק אני.
מהיום
גם אתה.
ויהי אתה
עמוק בבטן,
בקופסת נעליים.
ידידתי עלטה
ועכשיו בא האור
כך נברא לי אתה
התרגשות
זה קורה
זה קורא
זה מגיע
אתה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.