כשהכנסייה מנגנת - הירח שותק.
מסתכל עליי עם החיוך העצוב שלו
כאילו שהוא מבין.
ואם הירח שותק - אז מי אני שאדבר?
הרי הכנסייה יודעת מה היא שרה.
והיא שרה אמת, הירח יודע.
רוצה לומר לי לא להסתכל -
זה רק ישבור אותי עוד יותר.
הוא יעשה הכול כדי להרחיק אותי ממנו.
אפילו לשתוק - שזה הכי גרוע.
כשאני בוכה - הירח שר לי,
העיקר שלא אהיה עצובה.
הוא לא יודע שזה רק מכאיב לי עוד יותר.
לא נותן לי ללכת,
לא כבה לעולם,
רק מסתכל עליי עם החיוך העצוב שלו.
והכנסייה - שותקת.