כולם מחכים בחדר ההמתנה לבואו של הרופא,
הרופא שיאמר מה עלה בגורל החייל.
הרופא חמוש בחלוק לבן יוצא מחדר החולים,
ואומר "החייל הגיבור עבר התמוטטות עצבים".

"קפא לו הדם וכשלו עצמותיו ומתה נפשו התכווצו לו שריריו,
ואין אני יכול להגיד מה יהיה."
החייל הגיבור - הליצן העצוב, הרופא הגדול הוא האיש החשוב
שאומר לכולם שצריך להיות חזקים.
כי הוא חוזה ימים לא קלים,
כי הוא חוזה ימים לא קלים.

וכמה ימים בדיוק לפני כן, הליצן ישב בחצר עם כולנו וסיפר
ממיטב בדיחותיו ומיטב סיפוריו.
ואיש לא ראה איך הוא נראה, כי מבפנים לא קל לראות,
אבל הליצן בחר תמיד לא לגלות...
הוא היה עלם חן, חביב הבנות, הקסמים כל אם וכבש לבבות,
עם חיוכו הנפוץ גם כבש את העיר.
אבל לפעמים, יש משהו בפנים, שיכול להביא לכשלון עצבים
ומאז נפשו מרחפת לבד באוויר,
ומאז נפשו מרחפת לבד באוויר.

הליצן העצוב, החייל הגיבור, שוכב במיטה ומביט אל האור
שמגיע מכיוון נורת הניאון בחדרו.
הוא כמעט מסתנוור, וקרוב להיזכר, שהעין תיכבה אם הוא לא יזהר,
אבל אם כבר הוא רואה קצת אור אז הוא לא מוותר.
והוא גם לא יוותר.
הוא לא יוותר.
עכשיו הוא רואה, עכשיו הוא שומע, עכשיו הוא נושם.
הליצן העצוב כבר כמה ימים מאוד חולה,
הליצן העצוב כבר כמה ימים מאוד חולה.



דצמבר 2007