זאת הפעם הראשונה שאת מסוגלת להרגיש סבל אמיתי.
כל חייך חשבת שידעת מהו כאב,
אבל מסתבר שכרגע הוא הכי אמיתי שיש.

את בוכה. את כל היום בוכה.
את כבר לא מצליחה לעצור את הדמעות.

את כבר לא מתפקדת.

כשהאושר שלך, האהבה שלך
החיים שלך
נמצאים אלפי קילומטרים ממך
ואת חסרת אונים, לא מסוגלת לעשות דבר
רק לבכות על הכרית ולנסות להירדם מבלי לפגוש אותו בחלום.

את מתפללת לכוכבים שיחזור כבר,
שיתחרט פתאום, ויחזור יותר מהר מהטיול הזה שלו
שהגעגוע החזק הזה ישפיע גם עליו והוא יקרוס מהמחשבות עליי.

שהוא יבין שהוא כ"כ מאוהב, שקשה לו בלי לנשום אותי.

רק יום עבר ואת מתפרקת.
זאת הפעם הראשונה שהגעת לתחתית ושום דבר כבר לא מצליח לעודד
אותך. שום דבר.

"לעיתים את לא קולטת שאני איתך
ואין אחרת
בכל יום שעובר
אני אוהב אותך יותר"

(לעיתים).

את רק רוצה להפסיק לבכות. את רוצה לחייך.
את רק רוצה שיחזור כבר,

אלוהים,
תחזור כבר. בבקשה. אני אעשה הכל.

הכל.