בבית החולים
שוכב חסר עונים
מצב קלוש לחיות
רצון חזק להמשיך להיות.

הלכו להם לאיבוד מחוגי השעון
ואולי כל זה בכלל לא נכון
איבוד עניין, סבלנות ותקווה
איבוד כל חשק ושאיפה.

געגועים רחוקים לימים של אז
חיבוקים אוהבים ורצון עז
לעוד טעימה מאותה תקופה
לעוד סיפור או מעשייה.

המחשבה התבהרה
הגישה השתנתה
לבוא אני סוף, סוף מוכנה.
ואתה עוד מחכה שם,
בבית החולים, במיטה.

/ / / / / / / / / / / / / / /

והשעון כבר מזמןן נהרס
ומחוגיו לא זזים יותר
ולמרות הרצון והפעם האחרונה
הדמעות זולגות ואתה לא בסביבה
כי אין ברירה!