[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אי אפשר להגיד שאני בחורה נורמלית או לפחות אי אפשר להגיד
שקורים לי דברים נורמלים.
לפעמים נראה לי שיש איזה כוח עליון שמדי פעם חושב לעצמו:"מה
יקרה אם...?" ובודק את זה עליי. תנו לי רק להגיד לכם שרוב
הנושאים הנבדקים לא נגמרים טוב.
בכל אופן, כבר חודשיים בערך לא קרה לי שום דבר מוזר או יותר
נכון שום דבר מאוד מוזר, כי הדברים שקורים לי על בסיס יומיומי
היו נראים לאנשים הנורמליים מאוד מוזרים, אבל לא בזה עסקינן
ונחזור לנושא שלנו.
חודשיים זה הרבה זמן בשבילי ולכן לתומי חשבתי שזה נגמר. הכוח
העליון האמור למעלה השתעמם ממני ועבר לאיזו אומללה אחרת.
עברתי דירה לפני שבוע, אני עדיין מתאקלמת, לסביבה ולבזבוז
האיום של הכסף. אבל כבר ביום הראשון ירדתי לפיצוציה שמתחת
לדירונת החדשה שלי ופגשתי שם את ורד, ישבתי איתה די הרבה זמן
ומאז כמעט כל יום אני מבלה איתה כמה שעות מהמשמרת שלה.
אתמול כשחזרתי מהעבודה, לא היה יום שונה מכל הימים שלפניו ולכן
התקלחתי ומייד ירדתי לראות מה חדש אצל ורד.
כבר כשנכנסתי הבנתי שמשהו לא בסדר, ורד לא הייתה שם, במקומה
עמד מאחורי הדלפק בחור חדש שלא הכרתי.
"איפה ורד?" שאלתי את הבחור החדש והמאוד חתיך, אם יורשה לי
להוסיף (הרבה מחוץ לליגה שלי).
"יצאה לחופש" ענה הבחור החדש והחתיך, או בקיצור חדיך.
"מוזר, היא לא אמרה לי כלום" הרהרתי, ביני לבין עצמי ובכל זאת
בקול רם (קורה לי לפעמים).
"אה, הייתן חברות טובות?" שאל החדיך.
"אתה מדבר כאילו שהיא מתה" אמרתי בזעזוע מעושה (כי לא כל כך קל
לזעזע אותי).
"נסעה לתאילנד לזמן בלתי מוגבל אז אפשר לדבר עליה בלשון עבר,
אני מקווה שכשהיא תחזור היא לא תחשוב שהיא קיפודית. חה חה חה"
החדיך השתעשע מעצמו.
"מצחיק" אמרתי, בלי שמץ של חיוך. עכשיו הייתי באמת מזועזעת,
פיתחנו קשר כל כך עמוק בן שבוע, ורד ואני. אפשר היה להרים
טלפון ולהודיע שהחברה היחידה שלי בסביבה נוטשת אותי לטובת סקס,
סמים ומוזיקה תאילנדית.
"טוב, תודה" אמרתי ופניתי לצאת.
"אני דודו, דרך אגב, נעים מאוד וזה החבר שלי, גורי"
ואז שמתי לב שבאמת יושב שם בחור ליד הדלפק שלא שמתי לב אליו
בכלל, פשוט הייתי כל כך שקועה בחיפושים אחר ורד.
"תמי, היי. אני גרה בבניין מעליכם".
בחנתי את גורי (שם מטומטם, חייבים להודות) שהיה הרבה פחות חתיך
מדודו וגם הרבה יותר בליגה שלי. "לא הייתי מסובבת אחריו את
הראש ברחוב" הגעתי למסקנה (בשקט הפעם) ושוב פניתי ללכת.
"חכי, שבי איתנו קצת" קרא אחריי הקול הכי רדיופוני שאי פעם
שמעתי מחוץ לרדיו, הסתובבתי תוך כדי שאני חושבת האם ייתכן כי
הקול הזה שייך לבחור הרגיל הזה? אכן כן, עניתי לעצמי. גורי
חייך אליי חיוך מלא שיניים מושלמות (שיניים מושלמות זו החולשה
שלי, אחרי קול רדיופוני).
"לאן את בורחת? אנחנו לא נושכים, כשלא מבקשים מאיתנו בכל
אופן."
"אני מוכנה לשבת פה שבוע, רק אל תפסיק לדבר." אמרתי לעצמי
ולכולם, מסתבר. מייד הרגשתי את כל הדם עולה לי לפנים וידעתי
שאני מאדימה, בלי להשאיר מקום לספק. לעזאזל עם הג'ינג'יות שלי,
אני מאדימה בשניות.
ישבתי איתם במשך יותר משלוש שעות ואני יכולה להגיד בוודאות
שמעולם לא היה לי יותר מעניין ומצחיק.
גורי ביקש את הטלפון שלי וקבענו להיפגש שוב.
עליתי הביתה במין קלילות איברים כזו שרק בחורה מאוהבת מרגישה,
מזגתי לי חצי כוס יין אדום, הדלקתי סיגריה והתחלתי לפנטז שהפעם
זה יצליח, שום דבר לא יכול להרוס לי את זה, היה בינינו קליק
מושלם כאילו אנחנו מכירים שנים.
נרדמתי על הספה עם חיוך של "החיים שלי סוף סוף בדרך להסתדר"
ובחלום ראיתי את הילדים של גורי ושלי רצים בגינה הענקית של
הוילה שלנו בהרצליה פיתוח בעוד הוא מחבק אותי בזרועותיו
החסונות ולוחש לי "תמי, אני אוהב אותך ועשיתי עוד מיליון
דולר."

                                 



למחרת, גורי בא אליי. שתינו, עישנו ואז התחלנו לדבר, סיפרתי לו
על עצמי ואז הוא אמר "יש משהו שאת צריכה לדעת..."
"אני נשוי"
מישהו ירה לי בילדים, הרס לי את הוילה, שדד לי את המיליונים
ותלה לי את הבעל. אשתו של גורי.
זו לא הפעם הראשונה שאני מגלה שהגבר שהתאהבתי בו ממבט ראשון
הוא נשוי, למעשה זו הפעם השלישית וזה כבר הופך אותי
לסטטיסטיקה, לא? גברים רווקים לא זורקים אליי אף פירור של
תשומת לב, למה? אין לי מושג. אבל ככה זה. גם הפעם.
"למה את שותקת?"
"אין לי מה להגיד. ממש לא בא לי להיות האישה מהצד."
"זה לא ככה. הנישואים לא מתפקדים ואנחנו כבר מדברים על
גירושים."
שמעתי את זה כבר פעם ממישהו אחר וחיכיתי בסבלנות שנה שלמה, הוא
באמת התגרש בסוף, אבל מסתבר שהייתה לו מישהי מהצד של הצד ואיתה
הוא התחתן. אז אני מניחה שאפשר להבין למה הייתי סקפטית בכל
הקשור למערכות יחסים בכלל ולמערכות יחסים עם גברים נשואים
בפרט.
"היא ביקשה צ'אנס נוסף ועכשיו אני נותן לה אותו, אחרי זה אני
מתגרש. בטוח."
כשגבר אומר לך "בטוח" תדעי לך שזה הכל מלבד בטוח אבל היין,
הסיגריות והקול המדהים שלו ערפלו את חוש השיפוט שלי ואמרתי לו
"אני אחכה."
"אני שמח."
שכבנו וזה היה מדהים.
                               




אחרי שבוע נהדר שבו רק הלכתי והתאהבתי בגורי יותר ויותר, באמת
האמנתי שאולי הפעם תורי להיות מאושרת. בצהרי עוד יום מלא
בחלומות עליו ועל החיים שעתידים להיות לנו יחד קיבלתי טלפון
הביתה, מהצד השני דיבר איתי קול גברי עם מבטא שדמה לרוסית "את
תמי?"
"כן, מי זה?"
"אם את לא רוצה להיות חמש מטר מתחת לאדמה ביחד עם החבר החדש
שלך, כדאי מאוד שתעשי את הדבר החכם ותעזבי אותו באופן מיידי."
השיחה נותקה והשאירה אותי המומה לחלוטין. אם רק ורד הייתה פה
הייתי יורדת אליה לפיצוצייה והיא הייתה מכניסה קצת הגיון במה
שקורה לי.
בערב גורי הגיע אליי, סיפרתי לו על השיחה שקיבלתי היום וראיתי
משהו בפנים שלו צונח.
"אתה יודע על מה מדובר?"
"אשתי היא נצר למשפחת המאפיה הרוסית, כל השכונה הזו מלאה
במשפחה שלה, אבל לא חשבתי שמישהו ראה אותי איתך."
"אז אני מבינה שאתם כבר מדברים על חתונת הכסף" אמרתי בציניות
אופיינית.
"משהו כזה" ענה לי גורי בקול נפול ולא רדיופוני בכלל.

                             





נראה כמה זמן יעבור עד הדבר המוזר הבא...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"כיכר העיר
התפוצצה
מאנשים"
"עזוב בוא נלך
לבמות חדשים?"

לא הצליח לי
הפעם


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/8/08 23:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בת-עמי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה