ברכת-הפתיחה:

ברוך בורא האורות.
ברוך אתה, בן אדם.
ברוך על ריבוא פירות
המצאתך, על פעימות
עירך, ליבה שלא נדם
על יפי המראות
המספרות את קורות
ביתך.

ברכה על קללה מתעכבת:

אנוסה אני לברך  והקללה ממתינה.
אנשים ישנים על מדרכות,
המדרגות להם משתנה,
ומחראתם בחצרות האחוריים.
עיני אינן מתעכבות לראות,
נסגרות מרצון
כדי שלא אוכרח לקלל.
הרחוב משתנק-משתעל,
ברגע שבא הליל.
ואני, נעלמת כחתולה
כשסירנות פוצחות ביללה.

ברכה משבחת:

אני משבחת היפה עם הרפה,
את הנקלה עם המתכלה
ערמות אשפה עירי מייצרת.
ולהרף רגע מתעוורת
בטרם נפתחת לקלוט
בנשימה עצורה
את הטוב עם הרע.
ראה איך בבתים עצובי צורה
מתעצבים מיכלי היצירה.  
הייתי משבחת הכל,
גם את העזובה
אך איני מצויה בה,
חולפת מעל וחצויה בה,
כרכבת תחתית עלובה
.

על כריסטמס-חנוכה:

אני מונה עד עשר ופוקחת עינים.
ממחבואה קוראת לי ביתי    
נרות חנוכה נדליק על עץ אשוח
כי יום הולדת עכשיו גם למשיח.

עירוב החגים כציור על גלויה
דו-דתית. עיני קלות ומאשרות
את קלות-הבחירה הזאת.
הלוקחת אותנו כיוצאים לבלות
בעיר הזמנית, הבלויה.

ברכה על האביב:

כשהאביב יצא, יצוצו האנשים
מכל הדלתות אל-כל הכיכרות.
שא על כפייך את עיני
ואת רגלי כרץ למרחקים.

העיר תכסיף מבט תחסיר פעימה.
כל יום - שבת
בכל חול - ברכה,
תל אביב עיר-נשמה.
זוכרת שירתה
וסוחרת...

ברכה על הצווי:

האם מסבירה לבתה בת השלוש:
עניתי כן לצו לך לך
מארץ מולדתך.
כמו אברהם ויעקב שמי.
אף אני מארץ מולדתי
הצאתי בעודני ילד.
ולמה הבאתיך הלום?
כדי לענות לגזירה מפי, ולחלום,
אך לא-אל-לי הוא, שציווני להתייצב.