יש חורים שחובה לזיין,
לפחות פעם אחת.
אולי זה המרקם שממנו עשויות הדפנות,
או פתח ורדרד מעוטר שערות דקיקות קטנות.
אולי מתחבאת שם הפתעה מתוקה,
או סתם קיבולת מפתה במיוחד.
כך או כך,
לפחות פעם אחת -
הם חייבים להיזיין.

יש חורים שחובה לזיין,
כמו שיש מלחמות שחובה לפתוח
בהן,
ודברים שחייבים להיאמר.
וכשהם ייקרו בדרכי,
החורים אני מתכוון,
סלח לי מראש, חברי האהוב,
כן -
זוהי חובה.

ואני לא פוחד מהקרבה,
ואני לא מתחמק מאחריות,
אתה יודע.
מישהו חייב לצאת למסע,
את האוויר הכלוא לשחרר,
למלא את התפוסה,
לטובת הכל, לטובת עתיד טוב יותר.

ובסוף, כשכל זה ייגמר,
אשוב אליך.

אמחה את דמעותיך,
אפשק את רגליך,
ואזיין רק את החור שלך.

אחל לי בהצלחה.