לפני שתלכי מכאן בפעם האחרונה, אני רוצה לומר לך את מילותי
שנצורות עמוק בתוך גופי, אותן המילים שתמיד חכו לצאת, שתמיד
חכו לך.
לפני שתלכי מכאן, אני רוצה עוד פעם אחת לזכות לראות את החיוך
שלך, איפה שהשיניים הישרות שלך הופכות טיפה לצהובות, לזכות
לראות אותך אומרת עוד משפט אחד לפני שהמילים נעלמות.
אני לא רוצה עוד לצעוק לך בלחש על אותן הטעויות שעשינו ביחד,
על איך שעברנו על החוק הפרטי שלנו ולא רק במעשים. איך שהצלחנו
לבלבל כך את עצמנו ולהרוס את המערכת החיסונית שלנו ולהפגע מכל
האבק שהיה בדירה שלך, מכל האוויר המשותף שנשמנו.
אני רוצה לצלם את הרגע הזה, לא פיזית במצלמה, רק בראשי - לזכור
את תווי הפנים שלך, איך בדיוק הגוף שלך נראה; איך את מתנהגת
כשקר לך, מתי את מבקשת את השמיכה, מתי את נאנחת כשטוב לך ומתי
את נאנחת כשרע לך.
אני רוצה לבכות איתך ביחד כמו שאנחנו רגילים, לראות אותך שרועה
על המיטה כמו פצע פתוח; כמו המון פצעים פתוחים שמחכים רק
להגליד. להרגיש שאני הנסיך שלך, להציל אותך מידי.
להריח אותך, את הבושם המתוק הזה שאת שמה כל הזמן, לנשק אותך
ולראות את האודם האדום והמבריק שלך נמרח עלייך. להתגעגע לריח
שלך.
לשמוע אותך רוטנת עליי שאני שורט אותך עם הרגליים, להריח את
הבל פיך -
לנשום את החיידקים שלך
להנות מהחיידקים שלך.
תני לי לראות עוד פעם אחת את כולך, את כל כולך, לראות את הגוף
הערום שלך, את הגוף, כל הגוף שלך. ללטף שוב את העור החלק שלך,
לשמוע אותך שוב צוחקת בגלל שזה מדגדג אותך.
להרגיש שוב שאת נתונה לי, שאת שייכת לי בלעדית ושאת רק שלי.
להרשים אותך במשחקי מילים ולפגוע בך בלי שתרגישי.
שתרגישי.
לראות איך ההווה העכשווי שלנו הופך לעבר משותף, איך הקור שמגיע
מהחלון לא מטריד אותנו, איך השלווה הזאת שבפנים משלה אותנו
ולכמה רגעים אנחנו לא באמת נמצאים במציאות, נהפכים לגוף אחד
ושורדים ביחד.

לפני שתלכי מכאן בפעם האחרונה, אני רוצה לזכור אותך בדיוק כמו
שאת, להרגיש את החלל הזה שאת עוזבת ומשאירה לי אותו ריק,
לשמור אותך במעמקי הזיכרון שלי -
ורק אז להספיד אותך.