בימים האחרונים התחלתי לצייר כאלה ציורים מוזרים באמצע הלילה,
אני לא בטוח ממה זה התחיל, הכי מוזר זה שאני בכלל לא יודע
לצייר, אני מתעורר באמצע הלילה ואפילו מתוך שינה מישהו או משהו
משתלט על היד שלי . אני לוקח את העט מהכיס של החולצת עבודה
שלי, לפעמים גם איזה דף ומצייר. כאלו ציורים שואן גוך או מה
שמו היה תולה את עצמו .

דני השותף שלי ממש התלהב מהעניין, הוא מראה לי ציורים שלו,
כאילו שזה מעניין אותי, לא  נעים לי להגיד לו שאין לו עתיד
בעסק הזה. הוא מחמיא לי כמה שאני מוכשר, אני נהנה מהעניין, מה
שהשתלט לי על היד לא דורש קרדיט, רק את השעות שינה שלי, שזה
המון דרך אגב , לא ישנתי כבר כמעט שבוע וחצי.

מילא חוסר השינה, אבל הכתם המעצבן הזה על היד, שנשאר מהדיו של
העט, זה נדבק על היד ולא יעזור כמה אני שוטף אותה הדבר הזה לא
יורד, זה מטריף אותי כבר! באמת שניסיתי הכול! ליפה, אקונומיקה,
כלום לא עוזר.

איריס עברה פה אתמול, היא המזכירה החדשה שלי, נראה לי שיש לה
גם איזה קטע עלי, אז אני "זורם" איתה קצת. היא ראתה את
הציורים, ונורא התלהבה מהם ואמרה שאני מאוד מוכשר, היא אמרה
שהיא בכלל ללא ידעה שיש לי "את זה" , מה זה בכלל "את זה" ? אז
אמרתי לה שגם אני לא ידעתי, היא ממש התרגשה מכל העניין והיום
היא עברה פה בצהריים וזרקה עליי  כמה ספרים כאלה כבדים על
אומנות. האמת שזה בכלל לא מעניין אותי כל השטויות האלה של
אומנות, גם ככה זה לא אני שמצייר את הציורים האלה, מצדי שהיד
שלי תקרא אותם בלילה ותניח לי לישון. לא אמרתי כלום לאיריס, גם
כי היא כזאת חמודה ונראית ממש טוב, אז לא יעשה לי רע אם אני
אנצל את העניין ו"אשחק אותה" הטיפוס האומנותי והרגיש. מה שבטוח
זה שלא בראש שלי להתחיל לספר לה שזה לא אני שמצייר ושהיד שלי
משתלטת עליי, זה מה שחסר עכשיו,  שהיא תחשוב שאני חולה נפש.

דני לקח לי את הספרים והוא יושב איתם בסלון ומעתיק מהם קטעים,
ממש מאושר מכל  "הקטע החדש שלי", הוא נהנה מהספרים ואני מתענה
מהכתם המעצבן הזה. הוא רץ אליי מהסלון עם הספר, בכזאת התלהבות
להראות לי כל מיני קשקושים ולהתלהב כמה שזה יפה, סך הכול פסל
של איש ערום, נראה לי הוא מתלהב מהזין של ההוא בפסל. אמנם אני
לא ממש בטוח בעניין, אבל לא  נראה לי שדוד המלך נראה ככה.

אני מעיף מבט לפעמים על הציורים, יוצאים לי כל מיני אלים
כועסים ונסיכות בשמלות, עכברים מטונפים וחזירים עם כנפיים.
האמת שלא הייתי מתחרפן ככה וכותב על זה עכשיו, אבל הציורים קצת
התחילו לצאת מהדפים וזה קצת מלחיץ, אם הדובי קוטב העצבניים
שציירתי ביום שני, יהרגו אותי, אז אני רוצה שכולם יידעו את
הסיפור, אני לא רוצה איזה תעלומה מטופשת סביב המוות שלי. לא
רוצחים, לא אנסים ולא בחורות נקמניות, אני רוצה שיהיה כתוב לי
על המצבה:          
              "אלירן  דהן, נרצח בדם קר על ידי דובי קוטב"

לעזאזל עכשיו יוצאים העכברים מהציור, פשוט קופצים החוצה מהציור
ומטיילים לי בדירה, הם מתחילים לנגוס לי בפיצה מאתמול ובכבלים
של החשמל, לעזאזל שיעזבו לי את הנובלס!  המניאקים האלה מחרבנים
פה מסביב על כל הדירה! דני עדיין מבסוט עם רגליים על השולחן,
מתלהב מהספרים האלה, "אדוני עוברים לך עכברים  מתחת לרגליים!"

כבר אין לי כוח לכל זה, בהתחלה זה היה אפילו קצת נחמד, עכשיו
זה סתם מעייף אותי, לא נראה לי שזה יעבור לי בקרוב, אני כבר
ממש מיואש. ניסיתי לעשות מכל העניין הזה איזה משהו קטן בשבילי,
ניסיתי לצייר סטייק עסיסי ואת כרמן אלקטרה ערומה, אמרתי לעצמי,
ננסה, נראה מה יצא. אבל כנראה שאני לא כישרון גדול בציור בלי
היד הזאת שמשתלטת עלי, יצא לי סתם קציצות בשר , האמת לא
נוראיות, אפילו דיי אכילות.

היד הזאת שלי ציירה עכשיו על הקיר בחדר העבודה שלי, ציור עצום
על כל הקיר, דני מתחרפן מזה וצועק שאני מניאק ושיעיפו אותנו
מהדירה בגלל זה, אני צריך למצוא שותף חדש.
ציירתי על הקיר יד ענקית מחזיקה כלוב, הכלוב מלא אנשים, כולם
נראים עייפים ועצובים עם כתם כזה מעצבן של דיו על היד...
מעניין מה זה אומר...

                                                           
                                   
                                                           
                                             תודה לרועי פ.