הרגשנות הזו תעלה לי יום אחד ביוקר
כי רמת הפגיעות ירדה כבר מתחת לקו האדום
ואפילו הכנרת לא מצליחה הפעם להתמלא כמו שצריך
אז מה תאמר הרגישות שלי שהיא הרבה יותר ותיקה?
רגע טיפשי
משפט עקום
ועיניי מתמלאות דמעות
ואני בורחת שלא יראו שלא ידעו
למה לרוות את שביעות הרצון של אלה
מעבר לכותל הממתינים
לקמט במצח ועווית בשפה
וחוגגים על כל טיפת רגש שזלגה?
אני מעדיפה שפעת וקול צרוד
לפחות אותה ניתן להסביר בצורה רציונלית
ואני מעדיפה קרירות ואטימות רגשית
קל יותר לעבור את היום
ואת הלילה
ואת הבין לבין לבין