אני טובלת באמבטית ריקנות המהולה בשיממון,
לילות מלחמה, ללא דם,
ללא יריות,
רק תרמילים מצלצלים בראשי,
הייתי משתגעת אם היה ביכולתי
מסכה לבנה מכסה,
פנים אצילות ללא הבנה,
אני רוצה להרגיש את מה שלא ברשותי,
הייתי מתאהבת אם היה ביכולתי
אבל אין הוא מבחין באישיות הבלתי קורצת שבי,
אני מבחינה באור, אך גם הוא מסנוור,
אני מאבדת שליטה, כמו שרק הייתי צריכה,
אחרי שאנפץ בועות מסבון
אתגלגל בין ארבעת הקירות כמחפשת מעט טירוף,
אפול אל הקרקע ואשקע
על מרצפות,
לבנות שחורות,
שחורות לבנות
ואחלום...