יוצא לי בזמן האחרון לתהות יחסית המון, ואולי אני בעצם מנסה
לעבוד על עצמי, כמעט כל רגע קיים. חושבת ושוקלת סיטואציות,
רגשות, יחסים. מנסה להבין מה נכון עבורי לעומת מה נכון עבור
האנשים שמצפים ממני. האם יש לי תפקיד מסוים שאני פשוט מגלמת,
או שאולי חופש הבחירה נתון בידי.
אני מתהלכת לי ברחוב וייצמן החרוט בזיכרוני מרגע היוולדי, אם
אלו הבתים הישנים שנוטים טיפה שמאלה אם הייתם שואלים אותי, או
אותם מדרכות עקומות, העצים הצפופים  ואותם אנשים נפלאים
המתחלפים בפרצופם אך לא בהווייתם. זה אותו סיבוב ישן בו אני
נאלצת לבקר את סבי המחזיק את חנותו לחומרי בניין כבר 37 שנים,
אין ספק שעבד קשה במשך חייו והכל עבור אותה פינה חמה שיוכל
להתגאות בה עד קץ ימיו. בעוד אני מחזיקה את הצלי הסגור בכלי
חימום מיוחד בכדי לשמור על החום המדויק בו אוהב יצחק את מנתו,
נאלצתי לחדול את ההליכה ולתת את תשומת לבי בהתקהלות מוזרה
שנוצרה בפינת הרחוב, סמוך לחנותו של סבי. התקרבתי לאותה קבוצת
אנשים בתהייה רבה כאשר עיניי הופתעו לגלות את ג'ורג'. כמובן
באותו רגע לא הכרתי את ג'ורג', לא אוכל לשקר ולומר שמראה פניו
לא משך בי עניין במיוחד בסיטואציה מוזרה שכזו. אך בעודי מתקרבת
לעבר אותה פינה הבחנתי בו, ליצן המבצע "הצגת רחוב" בפניי
העוברים ושבים. נעמדתי בסקרנות. לא יכולתי להוריד את מבטי
מהופעה מרשימה שכזו, ג'ורג' עמד בתחפושת מרופטת עם פנים
צבעוניות ומבט קודר במיוחד. בעודו מנסה להרשים את הקהל, ממש
מתחנן ומתרפס בכדי שמקומם לא יתחלף ויישארו מרותקים לכשרונו,
הביט ג'ורג' אל תוך עיניי. לרגע הרגשתי שהוא מתבונן לתוך לבי
ומנסה להוציא את החבוי בו. הקשבתי לקולו ונלקחתי למקום רחוק,
מקום בטוח. אך כמובן לא חלפה שניה או שתיים ומבטו התחלף לעבר
אחר, כנראה זאת הייתה רק הצגה ומקצועיותו לא אכזבה. ג'ורג ידע
מה מטרתו באותו רגע מסוים וזאת הייתה לבדר את ההולך ושב. כמובן
שלא להיתפס באותה בחורה צעירה שעמדה מולו והסתקרנה מעבר למה
שציפה. הוא כבר גיבש לעצמו גישה קרירה ויציבה לגבי החיים שעליו
לעבור, הוא לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בחוויות או להתמסר
לתענוגות, מצבו הכספי וההשפלות התמידיות מעוררות בו צורך נוקשה
ומתוח. הוא לעולם לא יחזור לחיים ששכח, למציאות שהדחיק
מזיכרונותיו.
בעודי מושפלת מנסה להעביר את אותה מחשבה שנתנה בי תקווה לאהבה
וחיבה מאותו ליצן העומד מולי, החלטתי להמשיך בדרכי לעבר חנותו
של סבי. הוא בדרך כלל לוקה בדעתו אם מנתו לא מגיעה מוכנה ולכן
העדפתי להשאיר את החלום לזמן אחר, אולי בשנתי אך לא מעבר לכך.
אכן התעכבתי בכמה דקות וקיבלתי נזיפה מסבי אשר היה מאוכזב
והבטיח לי שאם זה יקרה בשנית לא יוכל להעריך אותי כמו תמיד ואף
אולי ייקח ממני את הזכות לבקרו מידי יום בחנותו. כמובן
שהתנצלתי והבעתי חרטה על מעשיי והבטחתי שזה לא יחזור יותר כל
עוד אני נכדתו האהובה ביותר.
בדרך כלל כאשר אני מגיעה לבקרו אני נשארת בין חצי שעה לשעה
לבדרו כי אימא אומרת שזה עושה לו טוב וכך יוכל להמשיך ביומו
בנחת ואף להאריך ימים בידיעה שיש לו משפחה מסורה לו. לי לא
אכפת יותר מידי מכיוון שאני מתרצה מלהכיר טיפוסים שונים ולחקור
את התנהגותם. זה נושא המעניין אותי רבות, הצורה שבה אנשים
נוטים להתבטא יכולה להשאיר אותי במחשבות עמוקות ביותר לגבי
החברה שלנו וצורותיה השונות.
יש את הלקוחות הקבועים שתמיד אוכל לזהות אפילו בעיניים עצומות,
אם זה חיים הקבלן הכי ידוע בשכונה, הוא יכול להבטיח עולמות ולא
לקיימן אך אתה עדיין תישאר עם תחושה שהוא יוכל להציל את עולמך
ולשפר את תנאיך בהינף יד, ממש בלי להתאמץ יותר מידי. אני מחבבת
אותו, מראהו שחום במיוחד וקומתו נמוכה, הוא לבוש תמיד במכנס
החוצה את ישבנו ולא משאיר יותר מידי לדמיון. אך פניו העגולות
הן כרטיס הביקור שנותן לך תחושה חמימה ורצויה. אז אין בי ספק
שחיים הוא תוספת חיובית לביקורי בחנות, במיוחד שהוא מוצא לנכון
לכבד אותי במשפטי חוכמה שמפתיעים אותי כל פעם מחדש. היום זה
היה "התשובה פרושה מתחת לאפנו, אך שכחנו לשאול את השאלה" ואז
היה מוסיף את דעתו האישית בכדי שהכל יהיה מובהר בעיני ולא אשאר
עם תהיות ואי וודאות.
" את מבינה, הציבור כיום נואש לצעד קיצוני שיעיף קיבינימט את
כל צרותיו, אבל מישהו מניף אצבע במדינה הזאת!? כלום, רק זבל
שמתאסף ברחובות והעירייה ממשיכה לשבות".
אחח, חיים הזה תמיד יודע לשפר לי את המצב רוח, כבר נסחפתי
לעולם של דמיון בעודי חושבת על מנקי רחובות לבושים בחליפות
הדורות ומבריקות, שרים ומענגים את העוברים, בלי אף זיוף קט.
ובינהם פתאום מציץ ג'ורג' שסיים את הופעתו המכובדת, אוסף
מתנות ומחוות אחרונות מהקהל הנאמן. מביט בי בחיוך רחב ומבטיח
לחזור שוב.  
אז הפעם השאלה לא נשכחה מלבי, אשב ואחכה יום יום דקה או שתיים
בתקווה שהוא יחזור וימלא את עולמי בדמיונות חדשים, יפריח בי
תקוות ותהיות, יניע בי  רגש שכל כך רוצה לפרוץ החוצה ולנשום את
החיים.

ובכן לבינתיים סיימתי את תפקידי בחנות, אמרתי לסבי להתראות
"שיהיה יום נעים  יפיפייה שלי" שלח אותי לדרכי, וכך אמשיך
בצעדים מדודים בחזרה, אחפש צל  בין העצים ואתן לחלומות לנוח
לכמה רגעים. אבל מחר אחזור דרך אותה שדרה.