תהיי אמיצה, תהיי אמיצה אני אומרת לעצמי, שוב כמו בסרט ישן,
בתמונה לא ברורה, מעושנת קמעה, הם באים והולכים, חלקם עוברים
על פניי ושוב נעלמים... יד מוארת נשלחת, אופטימית מלטפת לרגע
ונעלמת.
תהיי חזקה, רק תהיי חזקה, כל נימי גופי נרעדים, שוב זה קרה הם
ממשיכים ונעלמים, ולרגע אני תוהה אם זיכרונות קיימים רק אצלנו
כשאנחנו זוכרים אותם וכשניעלם גם הם יתפוגגו, כמעולם לא היו...
בוקר אחד הצבעים חזרו, התפוצצו על העולם כאילו מופיעים פעם
ראשונה.
לוחשים לי שתמיד הם היו שם רק אני סירבתי לראות.
אהבתי את כולם, הם באו והלכו, נפרדתי מהם בין קירות לבנים
נטועים באדמה ישנה, בין דמעות שייבשו אך השאירו סימן,
תהיי אמיצה הם ממשיכים ואומרים לי יום יום, חיים בחלומות,
מתקיימים בזכרונות של אחרים
תהיי אמיצה בלהחזיק ותהיי אמיצה בלאבד. |
