[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









עקבות




יוצאת מהחנות עייפה כל כך. כל מה שיכולה לחשוב זה לישון.
השמיים האפורים והגשם הבלתי פוסק מכופפים אותך יותר.
מתכופפת עם כל השכבות ונועלת את דלת הזכוכית של החנות. צעדייך כל כך קטנים
כאילו מנסה להימנע מלצאת אל הגשם והקור. ולא כאילו שמחכה לך משהו כל כך מרתק
בדירה הקרה.
אחרי שאומרת שלום לבעל דוכן הגלידה שמול החנות יורדת במדרגות, רוכסת את כל
הכפתורים ומהדקת את הצעיף.
הטלפון מצלצל. אמא. שואלת אם הכל בסדר וכמה קר בחוץ ואם יש לך משהו חם לאכול
בדירה.
אביטל בממתינה, רוצה לדעת מה קורה מחר.
מוטרפת את פשוט רוצה להתכרבל מתחת לשמיכות.
הגשם שוטף את הרחובות, מתערבל לו ברוח שכמו דוחפת אותך לדירה.
מטפסת במדרגות, הרוח מנשבת דרך החלונות הפעורים. ואת נכנסת לדירה, כצפוי משב
אוויר קפוא מקדם את פנייך. את ממהרת להדליק את מפזר החום. ותוך דקות החדר חמים
ונעים. את חולצת נעליים ספוגות מים, מקלפת את הגרביים, מניחה הכל ליבוש באוויר
החם.
היום לא נאכל ארוחת ערב. אין כח. משתרעת על המיטה ומתכרבלת בשמיכה החמימה.

מתעוררת באחת, מישהי נכנסת לדירה. נבהלת שנרדמת בבגדים את קופצת מהמיטה.
ובגרון נשנק מהחום הולכת לקחת כוס מים. ובחוץ שקט. מציצה מהחלון והפתיתים
נושרים שקטים באוויר הקפוא. העולם נדמה כמו חלום. לבן לבן. חלק חלק. ממהרת
לחדר ומצטיידת. פורצת מחוץ לדירה לחפון קצת מן הלבן לבן הזה. והשקט. הדממה
מציפה את הרחוב, כולם ישנים. יקומו בבוקר לעולם לבן.
בחור חוצה את הרחוב, עם כלב. צעדיו מדודים, כאילו נהנה לחנוך את השלג הבתולי.
בוקר לבן לכולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שאני לא
מחזיר טלפונים,
לא עושה אותי
לאגואיסט, מה
שעושה אותי
לאגואיסט, זה
האגואיזם שבך
שמאוכזב ממני
ומאי החזרת
הטלפונים שלי,
אז אני ממליץ לך
בכבוד רב להפסיק
להתקשר, תודה
ותמסור ד"ש גם
לאמא..., אבא
אני לא רואה שום
סיבה לבכות,
תפסיק.





משה קרוי, בן
שנתיים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/2/08 17:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כרובי יו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה