בנימין וולמן / פרידה אחרונה |
את הבית
שלי.
לא אשמע
פסיעות רגליים
מתקרבות
מתרחקות.
רציתי עוד לחזות
באבי החי
המת.
לאחוז באמי
בידה החמה
הקרה.
בכל יום
כפות רגלי דורכות על
קוצים שנותרו
מן העולם הזה
אוזני קרבות אל
קולותיכם
מן העבר ההוא.
אני עובר
דרך מצבותיכם אל
שמים
לראות
נאות דשא בן
בחרתם
ואני כמעט הגעתי.
מחר
אכתוב עליכם
בגוף שלישי על
דף חלק
משפטים שלא זכרתי.
אקרא מתוך ספריכם
מילים נעלמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|