בפעם הראשונה שהפחד השתלט עליי איבדתי את אורי,קשה לי לנשום
קשה לי לנשום, ושיפסיקו כבר כל המסוקים המזדיינים האלה לטוס
מעל הראש שלי, שיעופו מכאן שייתנו קצת שקט, איך אפשר לירות על
האויב ככה, איך אפשר לראות את האויב ככה.

בפעם הראשונה שהוא נתן לפחד להשתלט עליו הוא איבד את אורי, קשה
לו לנשום, קשה לו לנשום, אני רואה את זה מכאן, רק את זה אני
רואה את החזה שלו עולה ויורד, לא שומע כלום, המסוקים המחורבנים
האלה מסתובבים לי מעל הראש.

אני יודע שאורי כאן, שם, בין השיחים על החול החם הזה, ירו בו?
פגעו בו? אבל הפחד השתלט עליי, המפלצת הזאת השחורה שנכנסת דרך
העיניים עמוק עמוק אל תוך הנשמה וכמו סם מתחילה לזרום בוורידים
ובנימים ובעורקים ומשתקת, היא משתקת. העיניים מביטות לכיוון
אחד והגוף רוצה למקום אחר וכלום לא זז, רק אורי - מפרפר

אני רואה את אורי, הוא שוכב שם על האדמה. הוא יותר קרוב אליו,
בטוח ירו בו, הבני זונות, בטוח ירו בו. אני רואה איך הפחד
השתלט עליו, הוא נכנע למפלצת הזאת, שלא מלמדים אותנו איך
להתמודד איתה, והיא כמו סם. אתה לא יכול לה ברגע שהיא בתוך
המערכת. היא משתקת אותך והוא עכשיו מביט עם העיניים, משותק אל
אורי - מפרפר

יואב כאן איפשהו אבל הוא רחוק, כוס-אמק מי שולח שלושה חיילים
לבד למשימה כזאת, מי שולח שלושה ילדים בני שמונה עשרה למשימה
מטורפת שכזאת, למה יואב לא עוזר לאורי, למה יואב לא עוזר לי,
הוא לא רואה שאני מת מפחד

שיזוז כבר, שישתטח על האדמה או משהו רק שיפסיק לעמוד כמו
אידיוט ולהביט באורי. מי נותן לחייל כזה לצאת למשימה כזאת, מה
הוא מחכה שאני אבוא ואעזור לו, יורים עלינו, מה הוא חושב שאני
לא מת מפחד

"יואב תעזור לי" אני רוצה לצעוק, אני צועק, אני חושב שאני
צועק. יש דממה בתוך הראש שלי ואני מנסה מבעד לדממה לשמוע את
הקול שלי קורא ליואב, ויש אבק ועשן בכל מקום וחם, חם כל כך,
האדמה חמה, והאוויר חם, והשיחים הבוערים חמים לי.

"אוהד תתכופף!!!" אני צועק לו, אני די בטוח שצעקתי, זאת הפעם
האחרונה שצעקתי כי רסיס חתך לי את הצוואר, ומיתרי הקול שלי לא
יצעקו שוב אי פעם - חשוב לזכור את הצעקה האחרונה שצעקת בחייך.
אני לא רואה כלום, יש דם בכל מקום והאבק, האבק הזה חונק אותי
לגמרי.

ילדים, ילדים שמשחקים ברובים ובמדים, זה לא מונופול, אי אפשר
להחזיר הכל לקופסה ולסיים בפעם אחרת. ואני רוצה, אני כל כך
רוצה לסיים עם זה עכשיו.

בני זונות, אנחנו רק ילדים, אנחנו לא איזה כלי במשחק שחמט,
שלחו אותנו לקרב. אורי יחזור בארון, כאילו שנמאס לו לשחק והוא
חזר לקופסה.