השמש של פעם חמה על הלחי
רצים, ביחד כי האופק רחוק
הפשטות. אין לה ערך.
היא הייתה שם, לא היה צורך לקנות
אני זוכר
לא הכל, גם לא חצי
אני זוכר רגעים
שהפכו לשלי, זה היה סוג של פאזל
עם אלפי חלקים
אני רואה יער ומים
ברחשים קטנים עפים לצדדים
אלפים וטרולים רצים איתי בין העצים
אין טעם...
נגמר
יש רק רצון להשלים את הפאזל
אבל כבר אין מספיק חלקים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.