תראו אותי כאן אחרי שכבר היה,
ושוב פעם זה קרה.
עומדת ומציעה את עצמי,
ומוותרת על ליבי.
עושה את אותה שגיאה,
שלפני זמן מה שברה, ריסקה את הכל והשאירה אותי,
לא מכירה את מי שאני.

מחזיקה ביד שוב את אותם שברים,
שהפכו היום לכל-כך מוכרים.
נאחזת בעוד זיכרון עמום,
שלוקח למטה לאותה תהום.
מסתובבת סביב עצמי,
לא מבינה איך כל זה שוב קרה לי.
איך הגעתי לאותה נקודה איומה,
מבלי להסתכל על מה שכבר היה.
לא לומדת מטעויות,
ונותנת יותר מידי הזדמנויות.
מוותרת על עקרונות,
שתמיד מציגה אותם שאחת המעלות.

ברגע אחד מפילה את הכל משום מה,
פתאום אני לא במקום הראשון.
ואיך דבר כזה נורא קורה?
ואיך אני שוב פה באותו מקרה?

תראו אותי כאן עומדת שבורה,
בעינים יש את אותה הדמעה.
לא לומדת רק מוותרת,
בעיקר מנסה להיות קצת אחרת...!