איך הלכה ונמוגה,
נעלמה כמו צללים
אחרונים של בין הערביים
והשאירה אחריה לילה חשוך וקר,

איך היתה כמשב רוח חמים
ביום חורפי,
כמו שמש נעימה,
שמפציעה מבינות לעננים אפורים..

זאת היתה כמובן אהובתי,
שהלכה ושקעה בין הצללים,
הלכה הלוך ונמוג באופק,
עד שנעלמה,

בזמן שעננים
אפורים מבשרי רעה
מתערבלים מעל ראשי
וכמו אומרים שעוד מעט ,
עוד רגע קט אתרטב ,
ואתמוסס,
עד שאשוב להיות מה שהייתי בעבר,

עפר...

עפר, ותו לא...

עפר עם לב שבור...