אם זה לפני השינה, כשהאישונים עוד טיפה רצים ממחשבה למחשבה
ואתה עדיין סופר כל כבשה שקפצה מעל הגדר. זה כמו לסגור את
התריסים של החדר ולעשות לך חושך בתוך כל האור. ללכת לישון
בדיוק כשכולם אומרים לך, תתעורר כבר. לשקוע בתוך החלומות שיש
לי בחיי.

בימי הולדת, כשמביאים לך את העוגה, ואתה צריך לבקש משאלה
ולכבות את הנרות.
בשנייה הזו, אני עוצמת את העיניים ואפילו מכווצת את המצח חזק,
כדי שיהיה יותר סיכוי שמישהו ישמע.
לפעמים, אני עוצמת עיניים גם בימי הולדת של אנשים אחרים. מול
אור הנרות הצבעוניים, מי ששומע אותם, בטוח ישמע גם את עיניי
העצומות. הרי עצמתי כל כך חזק. בשנייה הזו, העולם הוא שלך.
לעצום עיניים ולחשוב על משאלה כשכולם אומרים לך, תבקש כבר.
לשקוע בתוך החלומות שיש לי בחיי.

ואני, נשארתי לשקוע בתוך החלומות שיש לי בחיי.
ידעתי שתמיד... זה שקר כלשהו. סוג של בריחה

כשההורים רבים והצעקות שלהם נשמעות בכל הבית, אני עוצמת את
אוזניי עם המוזיקה מהמערכת.
אבל אבא שלי עדיין הולם בחוזקה יותר מהתופים ואמי צורמת כגיטרה
לא מכוונת.
רק כשאני עוצמת גם את העיניים, אני יכולה להיות עיוורת למתרחש.
להתעלם. להתמכר למוזיקה הרועשת, גם כשכולם אומרים לך, תנמיך
כבר. לשקוע בתוך החלומות שיש לי בחיי.

ואני, נשארתי לשקוע בתוך החלומות שיש לי בחיי.
ידעתי שתמיד... זה שקר כלשהו. סוג של בריחה.


דווקא אתה, מכולם, היית היחיד שהצליח לגרום לי לרצות להישאר עם
עיניים פקוחות.
לבלוע את כל העולם במבט. להגשים את כל החלומות שיש לי בחיי.
אתה היחיד שמעולם לא רציתי לעצום את עיניי איתו כדי לא לפספס
אף רגע מושלם. היחיד שהצליח לחדור אליי, לפתוח את ליבי.