אמצע ניסן - ואני כבר
מבכה על מות אב,
בטרם התייבשה האדמה
מגשם של חורף שבט-אדר
תחתיו היינו עוד יחד

עור גופי נעשה חידודין חידודין
לנוכח מראך המוטבע
עכשיו בתמונות,
זיכרונות אותם אני מלקט,
שוזר מהם שרשראות של יתמות טרייה

על ארבע קרנות
מזבח - ליבי עקוד, מתגעגע,
כבר

הקיץ הזה יהיה חם
אני יודע,
ויכריח למקום של הרהור
על שלכת קרירה, נוטפת
ריח אירופאי משובח
בו היית מבשם את
הוויית חייך המסתורית,
בה היינו נושמים
מתיקות חריפה
של מילה מדויקת,
פדנט פואטי שכמוך !

עכשיו הספרים, המפות, הרהיטים,
מקבלים את עצמאותם,
וילכו לדרכם החדשה,
בלעדיך,
ומי ידע אם יזכו לליטוף רך
של מטלית אהבה ונועם,
ליד אשר מרחפת באוויר
ומציירת תנועת שתיקה פנטומימאית
בה גופך האצילי, דרוך, מוכן,
מפסל מצב התחלתי של
רגע דרמטי

היום,
אני מבכה על מות אב,
ניסן, האביב בו יצאת
אל חירותך הפרטית,
מניח משקפייך
בצד, פושט מדי - חיים,
שומט ידיים לצידי הגוף

נאסף ניסן.

{ לך, ניסן נתיב, אהוב יקר, באהבה ותודה על כל מה שנתת לנו
בחייך }

‏שלישי 22 אפריל 2008
י''ז ניסן תשס''ח  ת''א