New Stage - Go To Main Page


יצאתי מהבית לקראת שקיעה, השמש מלווה אותי כל הדרך,  צועד אל
עבר הטלפון הציבורי להתקשר הבייתה ואולי אחרי זה סיבוב לפארק
לעשן איזה ספליף קטן.  כרגיל הציפורים מזמרות מכל עבר ו4 תוכים
באים להגיד שלום,  חתול קטן מנסה לזנק לעבר ציפור,  הוא רק
משחק אני חושב,  הוא לא באמת מאמין שהוא יצליח לתפוס את
הציפור. הטלפון כבר קרוב ואני מתחיל לחייג את המספר, הסבא
והסבתא לא בבית, טוב אז נתקשר לדודה, מחייג והיא עונה, שיחה
נחמדה עידכונים ודיבורים לה לה לה והא ודא...  ביי דודה נדבר
בקרוב. צועד לעבר הפארק,  מתיישב על ספסל,  מוציא את ג'וני,
מסדר מענטז מדליק וצולל.  שאכטה ועוד שאכטה ואני כבר בעולם
אחר, עוד כמה שאכטות בשביל הטעם הטוב, ועכשיו אני כבר מעופף.
מה עושים? מה נעשה?נתקשר לרונן נשאל לשלומו הרבה זמן שכבר לא
דיברתי איתו.  מתקשר והוא לא עונה, טוב אז נתקשר לאפרת, מתקשר
והיא לא עונה, מה הולך כאן לעזאזל, מתקשרים לאנשים מהצד השני
של העולם, הם לא יכולים לענות. ומחליט לשנות כיוון ניסע לרחוב
צ'אפל, שמעתי שיש שם כמה פאבים טובים, שם עליי אוזניות הדורס
מנגנים, מהרהר לי על בחורות וחושב אם באמת כדאי לי לנסוע את כל
הדרך הארוכה או שלחזור הבייתה למיטה החמה. הדורס מפסיקים
והיהודים מגיעים, השיר ה1 לא בא לי טוב ואני ישר מדלג לשיר ה4,
השיר הזה בא לי טוב, אני נכנס אליו חזק,  ויברציות של גיטרות
ומילים חזקות,  צירוף מושלם.  עדיין מחכה לטרמס החשמלי, מה הוא
לא רוצה להגיע?
שני עלמות חן עוברות, נראות ישראליות, לא איכפת לי ורק הייתי
רוצה להיכנס להן לתחתונים, ולא שום דבר אחר.
השיר הבא מגיע, שיר מעולה, ואני מעלה דרגה בויברציות, מחשבות
טובות עוברות, על דברים הפוכים ועולמות שונים, על בתים
צבעוניים ועצים מוזרים, דשא ירוק ורמזורים מבלבלים, ופתאום בום
הפסיק השיר, נגמרה הסוללה לדבר המפגר הזה שמשמיע את המוזיקה,
כוס אמא שלך אני צועק לו, מה אתה עושה, איך אתה מפסיק ככה
פתאום, ונופלת ההחלטה אין מצב לנסוע אם אין מוזיקה באוזניים,
אני חוזר הבייתה.
צועד הולך,  השמש כבר שקעה, שתי ילדות יפות עושות ג'וגינג ואני
חושב, למה תמיד אני פוגש אותן בזוגות.  הולך לצד הבית קברות
ופוף מחשבות נסתרות מגיעות, הרהורים כבדים, דו שיח עמוק עם
עצמי, נזכר על איך שהייתי ילד, וכל הטעויות שעשיתי בדרך, כמעט
מגיע הבייתה וההרהורים חזקים מדי, אז אני חוזר על עקבותיי
לאחור, הולך וצועד, הרהורים כבדים, דו שיח עמוק עם עצמי,
נכנסתי לזה חזק, נלך להתקשר לרונן שוב, אולי הוא יעזור לי לצאת
מזה. מגיע לטלפון פאק נגמר הכרטיס, טוב נצעד עוד קצת, נקנה
כרטיס חדש, בתחנת דלק חנות 7/11 נכנס, וכרגיל הודי בדלפק, רק
הודים יש כאן בתחנות דלק מוזר מאוד כל העניין הזה. מבקש כרטיס
הוא נותן,  אני לוקח גם  חבילת צ'יפס ומשקה שנראה טעים, נותן
לו את הכסף, הוא מהנהן לי עם הראש, אני יוצא החוצה וצוחק, איזה
איש מוזר ומצחיק, צועד הולך לעבר הטלפון, פותח את הצ'יפס, שעה
מנסה לפתוח את הבקבוק, למה חייבים לאטום אותו עם בטון לעזאזל,
הצלחתי, זהו, אני גיבור, יואוו איזה מיץ טעים, אני מתענג על כל
טיפה, וגורס את הצ'יפס בהנאה, צועד הולך, מאושר.  
הצ'יפס נגמר, שתי טיפות השתייה, שזה כל מה שהיה בבקבוק, נלגמו
בשנייה, מגיע לטלפון מתקשר לרונן, לא עונה, מתקשר לאפרת, לא
עונה, מתקשר למיכל, לא עונה, ואני קצת מתחיל להיות עצבני,
תירגע אז לא ענו, פעם אחרת נדבר, אבל איך קארמה עובדת, בדיוק
שאתה צריך מישהו הוא לא עונה, אולי יש כאן דברים מעבר ואולי
לא, מה שנכון עכשיו , אני הולך לישון,  לילה טוב מלבורן.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/7/08 5:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דזמונד ריין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה