השמיים בוכים בשבילך עכשיו, ילדה קטנה, איך הסירו מעלייך את
תמימותך כמו בגדים חדשים ונקיים של ערב חג. העיניים שלך כבר
יבשות מזמן ולמעלה, מעלייך, בין העננים, מישהו בוכה את כאבך.
מי לקח את נשמתך, ילדה קטנה, ושם אותה בצנצנת שקופה מזכוכית?
מי כתב עליה 9.99 שקלים חדשים? מי מילא ידייך מסמרים, שפתייך
זכוכיות, לבך מלט קר? מי המנוול שעקר מתוכך את החיוך המתפרץ
הקורץ לכל אדם, כמו את השיניים מפה פעור לצחוק ילדים תמים?
ספרי עכשיו, ילדה קטנה, את כאבך. שחררי דמעותיך למען ינוחו
שמיים מסערת הרוחות ויחדלו מבכיים השוטף עולם מלוכלך ללא
הועיל. אמרי לי, ילדה קטנה, ילדה של אלוהים, ילדה של אף אחד,
אמרי לי מה כבד על ליבך, מה עשו אנשים שהשחיר את עינייך, השחיר
את מבטך התמים, אמרי לי מדוע פנייך מכוסות צעיפים, ידייך
מכוסות פלסטרים, מה את מסתירה מתחת לכיסויים הרבים, המסכות הלא
נגמרות, המילים הריקות והחיוכים הנעלמים, מה את מסתירה מאחורי
מסך העיניים השחורות, האילמות, שמישהו כיסה פיח סמיך.
מדוע אינך מדברת ילדה קטנה? מדוע גופך נדחק לפינה? פינה חשוכה?
פינה שממנה בורחים ילדים? מדוע אינך צוחקת, ילדה קטנה? מדוע
אינך מתרוצצת בגינות, ילדה קטנה? מדוע אין קולך נשמע קורא
לאמא, ילדה קטנה? מדוע אינך נוהגת כילדה, ילדה קטנה?
איפה הילדות שלך, ילדה? מי הפשיט גופך, הותיר אותך ערומה מול
העולם האפל, מי הותיר אותך ללא הגנה, ללא מחסומים, ללא שמירה,
מול העולם האכזר, הפוגע? מי הותיר אותך להיפגע, מי נתן רשות,
מי לא שמר עליך כראוי, ילדה? למי נתת את ליבך, ילדה, וזה רמס
אותו כבהמה, מבלי לחשוב עליך? מי לא הקשיב לך, לא הבין אותך,
לא הרגיש אותך? מי נגע בך בידיו, אבל ליבו לא איתך היה? אל מי
את משתוקקת, ילדה? אל אותו אחד? אל הפוגע? האכזר?
מי לימד אותך לכאוב, גברת? מי אמר לך שזה טוב, גברת? למה את
מבקשת להיפגע? למה את מעמידה אותי בכזה מצב? למה גברת, בשביל
מה? גברת, זוהי לא דרך לאהוב. לא כך אוהבים, לא במכות, לא
בכאב, לא בכעס. מי לימד אותך לאהוב, גברת?
למה לא שמרת עליי? למה הותרת אותי לבד, מול כולם, מול עולם, רק
ילדה קטנה, רק רוצה לחיות, לשמוח, להנות, למה נתת לי להיפגע?
למה לא היה אכפת לך? לא באמת. לא מספיק. רק ילדה קטנה, וכבר
גברת.