היא נוסעת אתי את שארית הלילה
ממהרת אל החושך הגדול
הכביש רטוב בשחור של חורף
העצים חולפים עם הזמן.
רגליי דואבות בכאב לא מוסבר
הייתי בסיפור הזה אין ספור פעמים
אני מלמד את השרירים לחדול
מרצף כוחות המשיכה הארצית.
דיברתי פעם מזמן על האבק
זה היה עוד בגן הילדים
היו לי אז עיניים רבות
מלשפוט דרכי מוסר שגויות.
השרירים נקרעים לאטם לצורה
אני נופל וחוזר על ברכיי
לחבור אל מי החיים הזכים
לגעת בלהבה הרושפת מילים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.