היא כמו חיית טרף אבל היא ללא ספק מחוץ למעגל הטבע. היא לא
אוכלת לשם שובע, והיא לא יודעת שובע, היא טורפת לשם הנאה,
דלק... היא יורקת ורומסת את כל מה שנקרה בדרכה, עושה הרבה רעש
אבל בעצם היא כלום והרעש מערפל אותה... היא חושבת שזה עוזר אבל
דווקא איפה שהיא דורכת הכי חזק, על מי שהיא דורכת הכי חזק, שם
זה מורגש, שם זה הכי כואב. למרות שהיא טורפת כשהיא לא רעבה אין
לה רגשות אשם, זה רק מלבה אותה להמשיך הלאה ולהמשיך לדרוך
ולדרוך ולקפוץ ולירוק. אנחנו מדברים בשפה שונה, היא ואני. הכל
מתורגם לחומר והכל מתועד לפרטי פרטים באופן מחריד, כמה נתנה,
למי, מה העלות ומה התמורה המתבקשת... אבל לי אין מה להציע לה
בשפה הזו משום שהלקסיקון שלה לא מבין, לא מתרגם ולא מכמת את
משמעות המילה אוטנטיות לחומר שווה ערך. אני חסרת ערך במונחים
שלה.
דבר אחד שמשותף לנו, גם לי אין עניין במונחים שלה.. והיא
בנוייה מכף רגל ועד ראש מאותו חומר שהיא משתוקקת אליו, כל כך
קל לעזוב משהו שמעולם לא היה שם, משהו שחי ונושם רק אצלה ואצלי
אין לו מקום. היא בעצמה חפרה את הקבר שלה, מדהים איך שדווקא
החומר, הדבר הכי מוחשי ואמיתי לכאורה, מתפוגג כל כך מהר...
כאילו מעולם לא היה שם... תוך רגע היא הפכה לכל כך מכוערת...
הנתונים הפיזיים והחומריים שלה מעולם לא היו מרשימים בלשון
המעטה וברגע שהיא בחרה להתייחס רק לחומר היא נשארה רק עם מה
שיש לה וכל היופי נעלם...

עכשיו התמונה מתבהרת..זה המקום, יש כאן גדרות לא נראים, הם
מחשמלים ומשגעים את הבנאדם, אבל לא את כולם וקשה לדעת מי נגוע
ומי לא וזה מדבק. זה גם לא מדבק את כולם וגם את זה אי אפשר
לדעת. צריך להתרחק כדי לא להדבק וגם ההתרחקות כשלעצמה משיגה את
אותה מטרה של הגדר - האינדיבידואליזם המערבי.
להסתיר אינפורמציה, לשמור רק לעצמך, לרחרח, ללמוד בסתר, לחתור
תחת אנשים..זה הכל סימפטומים של הגדר.

היא זן טורף שהטבע לא מכיר, היא פועלת לאט, במחשבה מושכלת
וקרה. כל כך תמימה ונעימה למראית עין... ורק הקרובים ביותר
מכירים ויודעים, אלו שמחוץ לגדר גם יזהירו אחרים... רק שאני
מסרבת לשמוע, הטעויות שלי נעשות על בשרי, רק שלא ציפיתי
לטרקטור שירמוס אותי, יעבור עליי הלוך ושוב ויבעט בי בעודי
למטה.

אין כאן חברים אמיתיים, רק חברים לגדר, רק חברים לאותה
קונספירציה. ואני... אני לא רעבה, אני לא רוצה לטרוף, יש לי
בחילה מהגדר. אני לא שייכת לכאן, אני רוצה ללכת הביתה, להיזכר
שיש כזה דבר רעב אוטנטי, שיש כזה דבר אהבה, שזה לא היה חלום.
המטרה התעממה והפכה לאמצעי, אמצעי לרכישת גדרות ולי עדיין יש
בחילה...