היום בתקופה חדשה, בעולם כה אחר,
אני קוראת מילים ישנות,
חשה רגשות בעלי ותק
והאני של השירים הקודמים כה מוכרת,
אך הקול  - כבר שונה .
כאבים רבים עברו מאז,
גם אחרי שנתיים ישנה משטמה.
אך הזמן גם גילה לי כוחה של אהבת אמת
ואת החוזק שבי ואת היכולת לאושר ואת כל מה שאני יכולה לתת.
והיום, ממרומי שנותיי אל מול המילים,
אני סוף-סוף מגלה שטריגרים לא חייבים להיות קיצוניים,
לא בהכרח עצב או שמחה.
זו הפעם הראשונה שבגרתי, ואני כותבת מעצם טריגר הכתיבה.

מוקדש בשנאה רבה למעיין ,עקב היותה יצור מלא רוע
ובהמון אהבה לחברות שלי, לאימא ולגיא - החצי השליו שלי.