את נופלת ממטוס
מחכה שמישהו יתפוס אותך
מחכה שמלאך יוותר על הכנפיים שלו, שלא תיפלי למטה
או שמקסימום אני אושיט ידיים ואתפוס אותך למטה
ואני, אני מחכה להזדמנות היחידה לתפוס אותך כי אין לי עוד
אפשרויות.
ואני ממתין ומחכה והבטן אומרת תוציא את זה החוצה.
ואני מחכה והיא ממשיכה להגיד לי תוציא את זה החוצה.
וזה כואב באצבעות, וזה מציק בלילות ובבוקר שאני מתעורר אני
מרגיש כאילו התחלתי הכל מהתחלה
מחכה שיהיה כבר משהו טוב, שכבר אוכל לתת לך נשיקה ואני גם
ארגיש אחת בחזרה, ולא רק מבט או תודה, אני רוצה לראות גם חיבה,
נראה לי שאני צריך להפסיק לרדוף כי בסוף את הזנב שלי אני אתפוס
ואני אהיה הכלב ואת החתולה, עם העיניים כמו של מלכה.
שחודרות עמוק לתוכך, וכמובן שאני ממשיך לרדוף אחריך אבל אני
תמיד תופס את הזנב שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.