אני מתעוררת שקופה
כשהירח חלק ומשיי וחצוי,
ורוח כחולה מן החלון מפזרת
ריטוטים על הגוף.
אתה מחבק את השקע החם
שהייתי בו קודם
בלי לדעת.
והכרס יורדת ועולה ויורדת,
קצובה.
החתך שקנית בברך
כשהתגלגלנו על האספלט השומם מרוב אהבה
סוגר את שפתיו ונארז מחדש.
אולי היינו מטורפים.
אני אוהבת
לראות אותך רפוי
ושלם.
שיער על כרית, נסוג מן המצח.
נסוג ומשאיר אותו גבוה
יותר משהיה אתמול.
בעוד שנים, כשייסוג כליל,
אוכל ללטף ראשך בלי סייגים.
ואז תספר מדוע
לא סיפרת כל הזמן הזה
איך נשברה העצם ההיא של האף
והפכה לגיבנת בלתי מתפשרת, קבועה.
ותלתלי חזך הגדול יסתבכו
מתוך צחוק
משום שאני אוהבת אפים שבורים.
וחתכים של אספלט ושל יום יום.
ונחירות מחוספסות לתוך אוזני השמאלית.
נדמה לי
שאתה מחייך בזחיחות רדומה ומתענגת
בלי לדעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.