השמש זרחה והציפורים צייצו, היה זה יום שישי בבוקר כאשר אב
המשפחה ועובש, החתולה המשפחתית, השכימו ויצאו אל היער.
את פניו בירך סבך צמחייה ירוקה מפעים. הוא התהלך דרך השביל,
עובר בין עצים איתנים ועתיקים, מטפס במעלה הגבעה, נאחז בענפים
ועשבים שגדלו באזור. עובש פיזזה וקפצה כל הדרך בין רגליו,
מתחככת בו ומשמיעה קול גרגור מקסים, צמאה לאהבתו של בעליה
המסור.
שם, במעלה הגבעה, הוא הוציא את הסלסילה שהביא עמו, והחל למלאה
בפטריות.
אפילו עובש הצטרפה למלאכת האיסוף, ועזרה ומדי פעם הייתה שומטת
לתוך סל הנצרים פטרייה שאחזה בשיניה הקטנות. הפטריות היו קטנות
וגדולות, שטוחות ועגלגלות, רזות ושמנות. הוא מצא אותן מתחבאות
לרגליהן של עצים משונים, ופרחים צבעוניים. שולף אותן מן הקרקע
הלחה ומשליך אותן אל הסל.
עד שעת הצהריים, הסלסילה הייתה מלאה. הפטריות שבצבצו החוצה
התחברו לתוך הרמוניה מפעימה של צבעים וניחוחות.

כששבו לבקתה, האב הוציא קדירת בישול עשויה חמר אשר תחתיתה
הייתה שחורה כפחם, היא הייתה בעלת מראה בייתי וחם. בנוסף, שלף
מן אחד מארונות המטבח מספר מצרכים בסיסיים, כאלו שתמצאו בכל
בית. אולם בנוסף לכל אלה, גם את המרכיב הסודי. אותה תערובת
תבלינים אדמדמה בעלת ארומה כה חושנית ומזמינה. זהו אותו תבלין
שיגרום לבני המשפחה להזיל ריר עוד כשיעלו במעלה השביל שמוביל
לבקתה הקטנה המשרתת אותם כבית מזה שש שנים.
מלא התרגשות, הוא ערם מספר  בולי עץ כבדים באח. עליהם פיזר
שורה של זרדים דקים ויבשים, גוונם היה צהוב, כחולותיו של מדבר
צחיח ונרחב. האב הניח את הקדירה באח, והדליק את הזרדים. לאחר
מספר דקות התבשיל החל לבעבע ולהפיץ את הניחוחות המהפנטים אשר
השיבו אותו בחזרה אל מחוזות ילדותו.

כשחזרו בני המשפחה מן הכפר הסמוך, כבר לא יכלו לחכות. הארומה
המהפנטת שעלתה מכיוון הבקתה משכה וגררה אותם במשך כל הדרך
הארוכה חזרה. כשפתחו את דלת העץ הרעועה, לקחו שאיפה עמוקה
ומילאו בה את ריאותיהם.
בלי לבזבז רגע, פרשו מיד מפה על השולחן וחולקו צלחות לכולם,
אפילו צלוחית קטנה במיוחד עבור עובש.
כולם אכלו בתאבון רב, מתנפלים על צלחותיהם ומעלים את ראשם רק
מן הצורך הכרחי לנשום מדי פעם. עובש גיהקה באותה צורה חמודה
וייחודית לה.
כשסיימו לאכול, התמתחו לאחור, השמיעו קול אנחה שקטה ונחו. אכן
הייתה זאת סעודת מלכים.

מספר דקות לאחר מכן, התגנבה לאוזנם יללה איומה. זאת הייתה
עובש, שוכבת מול האח, מתפתלת ונעה בתנועות לא טבעיות. גופה
מתעוות מכאב ומדי פעם משחרר יללה מסמרת שיער, בזמן שהאח מאיר
את גופה הסובל בגוונים אדומים וכתומים. כשהמשפחה ראתה אותה כך,
נתקפה מיד בבהלה. לכולם עברה אותה המחשבה, "הפטריות". מיד
הזדרזו ,התאספו, ומיהרו למרפאה שנמצאה בכפר הסמוך. שם עברו
חוקן חודרני ומלא במיוחד כל אחד מבני המשפחה.
כשהשלימו את ההליך הלא נעים, חזרו לבקתה השקטה, שם חיכתה עובש
עם ארבעת גוריה החדשים.