'בא לי שוב לקחת את בקבוק הוודקה מהארון,' חשבתי לתומי.
קמתי בעצלתיים ובכבדות מן הפוף שבו הייתי שקוע עד עכשיו.
מובן שעפתי ישר לתוך השדיים של שירה שישבה על המחצלת שעל הרצפה
מולי.
'מה יש בפופים שאי אפשר לקום מהם כמו בן אדם?' חככתי בדעתי.
"תמיד כשקמים מפוף, אתה מדדה בחוסר איזון למספר שניות, או עף
לקיבינימאט. איזה אבסורד!" אמרתי במחילה, תוך כדי שאני מנסה
לחלץ את עצמי משדיה הגדולים של שירה, שהחלה לדחוף לי את הראש
באלימות יתרה.
'מזל שהיא די שיכורה,' חשבתי, 'אחרת התגובה הייתה יכולה להיות
הרבה יותר גרועה... ומסוכנת...' שירה הרי עושה קיקבוקסינג
תאילנדי פעמיים בשבוע והשמאלית שלה יכולה להרוג. פעם רן המטופש
הזה חשב שיהיה מצחיק להפיל קוביות קרח לתוך המחשוף הענק שלה.
למרבה הפלא, היא לא לקחה את זה קשה בכלל, היא אפילו די צחקה
מכל העניין. זה קרה כשהוא החליט לנסות להוציא את קוביות הקרח,
שניתן היה לשנייה להבחין בווריד שהתנפח בבת אחת ברקתה הימנית,
בטרם הגיחה במהירות הברק מכת הקרס ששלחה את רן עם לסת שבורה
לטיפול נמרץ, ואשפוז של שבועיים בהדסה.
נשען עם שתי ידיי על שדיה הרכים ונתמך בהם כדי לעמוד, שמתי לב
לפתע היכן ידיי מונחות. הסרתי אותן משם במהרה, ובמלמול "סליחה"
מלווה במבט מטופש עשיתי במהרה את דרכי לארון במטבח.
ממשש בקפדנות את הסנטר, לוודא שהלסת עדיין במקום, הודיתי
לשכינה שנחלצתי מהמצב במהירות ובשלום ופתחתי את הארון. הוצאתי
את בקבוק הוודקה המפורסם שלי... בקבוק כחול עם מעט שקיפות
שאיזה חבר מניקוסיה שפגשתי פעם בטיול בדרום צרפת, הביא לי
ליומולדת כשהוא בא לבקר לפני כמה שנים. כולם יודעים שהבקבוק
הזה הוא שלי, ושאף אחד לא נוגע בו.
לוגם לי לאיטי ישירות מהבקבוק, עשיתי את דרכי חזרה לסלון,
למעגל החברים המפוקפק שכונס שם. נשען על משקוף הכניסה למטבח
עמדתי ולגמתי עוד לגימה ארוכה מהנוזל השקפקף שבבקבוק הכחול.
ערן רומי ויעל, שיחקו קלפים על השולחן, יוגב וניב החליפו
מהלומות בכתפיים. זהו מנהג טיפשי שהם לא הפסיקו לבצע עוד מימי
כיתה ז' הקדומים. דומה היה שמנת המשכל שלהם עצרה את ההתפתחות
שלה אי שם בגילאי הגן. אולם, היה שווה תמיד להזמין אותם
לאירועים ומסיבות עבור אותו הומור ילדותי ומטופש שיכול ברגעי
שטות להצחיק את ההמונים ולהם היה בכמויות. היה להם פעם גם שותף
שלישי - ירון, שהיה קצת יותר חכם, אבל בכל זאת נהנה משום מה,
מחברתם המטופשת. הוא הפסיק להתרועע איתם לאחר שבעקבות פעם אחת
ששניהם הפתיעו במשחק המהלומות עם אבנים בידיהם, הכאב החד
שבכתפו לא עבר מספר שבועות אלא הלך והחמיר. בבדיקה גילו לו סדק
חמור בקטע החיבור של העצם במפרק. כשהוא תבע את שניהם על
ההוצאות הרפואיות, אלה היו בטוחים כי זו עוד בדיחה טיפשית
וזרקו את ירון לבריכה של המלון בו הם נפגשו באותו היום. ירון
שכתפו עוד הייתה מכוסה במעין גבס רפואי, לא יכל להזיז אותה,
ובמהירות החל לטבוע. המציל של הבריכה שהיה עסוק בלהתמזמז עם
בחורה בת 16 בארון הכלים, לא היה בסביבה לעזור ורק לאחר צעקות
של כמה מהאורחים המודאגים, יצא ללא מכנסיים וקפץ למים להציל את
ירון. ירון, לאחר שעבר הנשמה, והתאושש מהתקרית, ארז את חפציו
ועבר להוואי. המציל, אגב, שפוטר מתפקידו עקב תביעה משולשת של
רשלנות, התעסקות עם קטינות, וחשיפת אברים בציבור, זכה להזדמנות
שנייה בעקבות איזה במאי צעיר שראה את התמונה שהתפרסמה עם
הכתבה, ונתן לו תפקיד מזהיר בסרט פורנו ישראלי. מאז הוא עוד
הופיע במספר סרטים תחת הכינוי 'המציל' ובאמת עזר לשים את
הפורנו הישראלי על המפה, בנוסף הוא הפך לכזאת הצלחה, שניתן
היום למצוא אברים מגומי בגודל אמיתי בחנויות מין, שעליהם
מודפסות תוויות 'המציל', ומתחת באותיות קטנות כתוב 'נאמן
למקור'.
שירה שישבה על המחצלת התנודדה לה לאיטה עם בקבוק בירה ביד אחת,
וביד השנייה החזיקה את עצמה כל אימת שהיא עומדת להיחבט ברצפה.
היא זייפה שירים בשתי קולות עם רונית השמנה עם המשקפיים
שהתיישבה על הפוף מולה, היכן שאני ישבתי קודם. ניסיתי לדמיין
לרגע את רונית במקומי עפה אל תוך השדיים של שירה, והגעתי
למסקנה בעזרת חישוב פיזיקאלי מהיר, שעם המשקל של רונית ותנופה
קלה, כל אדם יהיה קורבן לתקרית מכאיבה ולא נעימה. החלטתי על כן
במהרה להסיט את מבטי ואת מחשבותיי לכיוונים אחרים. עוד מפוזרים
בחדר שכנו בתנוחות מוזרות ובצורה אקראית מספר אנשים שיכורים
נוספים, על הספה והשטיח, חלקם מכרים מפה ושם, חלקם אנשים שאני
כלל לא מכיר.
בעוד אני לוגם לגימה נוספת, חזרו עיניי לעבר משחק הקלפים שנערך
סביב השולחן. ערן בדיוק הפסיד לרומי, ונאלץ להעביר שטר נוסף של
20 שקלים למרכז השולחן. ערן, רומי ויעל היו באמת שלישייה
מוזרה. יעל הייתה בחורה מדהימה, חטובה בכל פינה בגוף, עם חזה
ששווה להעריך עוד מגיל צעיר, אבל מהסוג שיודע להשיג כל דבר
שהוא רוצה, היא הייתה עושה פרצופים, מדברת ומשכנעת ומסובבת
אותך 180 מעלות כשהיא רק רצתה. היא למדה שיכבה מתחתינו בתיכון,
אך לאף אחד לא הייתה התנגדות כאשר הייתה באה להסתובב עם החבר'ה
מהשיכבה שלנו. היא הייתה מסוג הבחורות שכולם רוצים, אבל משום
מה אף אחד אף פעם לא התחיל איתה, אולי משום שפחדו כי נראתה כל
כך טוב, ואולי משום שאף אחד לא ידע איך להתמודד עם מישהי עם
אישיות כל כך חזקה, שיודעת מה היא רוצה, וכל כך תחמנית. ערן
היה חבר של רומי עוד בימי התיכון המוקדמים. לקראת י"ב, היחסים
שלהם החלו להתערער, ואומנם הם לא נפרדו, אך שמועה על כך נפוצה
בכל כתלי בית הספר, וערן שהיה אליל בעיני הבנות, פתאום נעשה
פתוח להצעות. ערן שיחסיו לא תמו עם רומי, אלא רק עברו כמה
קשיים סירב בנימוס לכל הצעה מפתה, אך לדבר אחד הוא לא ציפה.
יעל, או ה'נחשית' כפי שכונתה מאחורי גבה בשכבה, הצטרפה ליציאה
של החבורה לקפה נוגה בת"א - אז מקום בילוי מועדף - לשחק קצת
ביליארד. כל אחד יודע שערן אחרי שלוש בירות על סף התפגרות, אבל
זה לא הפריע ליעל להזמין אותו לסיבוב אחר סיבוב של משקאות,
ומאחר שהשתייה הייתה על חשבונה, ערן לא התנגד. כעבור שעה קלה,
ערן כבר התחיל להתנדנד, ולאף אחד מהחבורה לא ממש היה הרצון
לקחת אותו הביתה ולגמור את הערב כל כך מוקדם. יעל שראתה את
ההתלבטות ישר קפצה על ההזדמנות, והציעה לממן את נסיעת המונית
של ערן הביתה, והציעה שהיא תיסע איתו, רק כדי להשגיח שהכול
איתו יהיה בסדר. אנחנו הסכמנו מיד להצעה, כי אף אחד לא ממש חשב
פעמיים על לעזוב וגם באותו הרגע נכנסה חבורה של נערות מחוטבות
שהתמקמו לשחק בשולחן לידינו, כך שאם למישהו עברה המחשבה להתנגד
לרעיון של יעל, ולקחת בעצמו את ערן הביתה, היא חלפה מהר מאוד.
עכשיו ערן נשבע עד היום שאין לו מושג מה קרה אחר כך, שהוא נרדם
במונית, ושהוא לא יודע למה לעזאזל הוא התעורר במיטה של יעל בלי
בגדים בבוקר שאחרי. אבל התמונות שהתפרסמו שבוע לאחר מכן שלהם
ביחד בחדר של יעל, כבר השלימו לכולם את החסר, וגם רומי שלא
דיברה איתו גם ככה כבר שבוע, פתאום ניגשה אליו פעם אחת בהפסקה
ושפכה עליו פחית שלמה של צבע ירוק שלא ירד ממנו כמעט חודש ימים
לאחר מכן. ערן, ירקרק ומיואש, עשה את הדבר היחיד שנשאר לו
לעשות, ופנה לעזרתה של יעל. בתחילה ביקש להוכיח אותה על מה
שעשתה, אך לבסוף, החליט שהוא מעריך את אומץ ליבה, ככל הנראה
משתי סיבות עיקריות - רומי בשום פנים ואופן לא הסכימה להתייחס
אליו או לשמוע ממנו יותר, ופעם אחת איימה שאם יתקרב אליה, היא
תכין צבעים נוספים לשפוך עליו, ויעל הייתה חתיכה לא נורמלית -
אז הוא ויעל נעשו חברים. רומי יצאה מהארון לפני שלוש שנים,
ובמהלך טיול למזרח, פגשה את יעל בסין. מספרים כי הפגישה התחילה
בקרב של חיסול חשבונות אך לא באמת ידוע מה קרה שם בין השתיים,
ככל הנראה התהפכו היוצרות, והיום כבר מזה שנה וחצי שתיהן גרות
ביחד כזוג מוצהר.
ערן שבדיוק הפסיד עוד סיבוב, וראה שחזרתי מהמטבח, סימן לי
להצטרף, כמובן מתוך תקווה שאם אני אצטרף הוא יפסיק להיות
המפסיד היחידי מול רומי ויעל שלקחו תורות בלהנחית עליו מהלומות
של ניצחון. החלטתי לוותר על ההצעה, ובמקום דילגתי מעל כמה מן
הגופות ששרעו על השטיח לעבר המרפסת כדי לבחון את המתרחש שם.
המרפסת בדירה שלנו הייתה די מרשימה. היינו קומה חמישית מעל
רחוב ראשי, הפונה לכיוון מערב. מהדירה היה ניתן לראות את כל
האורות של תל אביב מלמעלה, שבעיניי היה מחזה די מרשים לכשעצמו.
בלילה, אם היית מוציא את הראש מהחלון היית יכול לראות את
האורות של עזריאלי מוארים בצבעים של כחול וסגול, וזה היה מראה
יפה, אם באמת התעמקת בזה.