[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעיין זילבר
/
מכתב שלא נשלח

אני רוצה שתדע שאני עדיין אוהבת אותך. אני יודעת שנפרדנו לפני
חצי שנה כי אתה לא יכול לראות אותי בחיים שלך, בגלל מי שאני.
אבל אני רוצה לומר לך שהשתניתי. התבגרתי. כל מה שאמרת אז, יכול
להיות שזה פשוט תירוצים. חיפשת תירוץ למה להיפרד כי הבנת שאתה
לא יכול, כי אתה לא אוהב אותי יותר. אולי אפילו בגדת והחלטת
שאתה לא יכול להתמודד עם זה. למרות הכל, אני עדיין אוהבת.
ונכון, לא היינו הרבה זמן ביחד, שלושה שבועות. יש הצוחקים
כשאני מספרת להם שזאת בינתיים האהבה הכי גדולה של החיים שלי.
אבל מה לעשות, ככה הרגשתי. ישנם מקרים שאפשר לשים לב על הפגישה
הראשונה שהנשמות של שני בני הזוג קשורות. האמנתי שגם אנחנו. אז
האמנתי...
כל פעם שראיתי אותך באוניברסיטה אחרי הפרידה , הלב שלי חזר
לפעום כאילו עושים לי החייאה עם מכשירים.
היום, יום לפני שנגמר הסמסטר, ראיתי אותך. מי היה מאמין שניפגש
שוב לפני חופשה של חודש וחצי לפני תחילת הסמסטר השני.
ראיתי אותך מדבר עם חבר מהקורס, ששני סימסטרים קודמים למדנו
ביחד כולנו, אז נגשתי להגיד שלום. ישר פנית אליי ב"היי, מעיין,
מה שלומך?" "הכל טוב, ואיתך? זהו, שיעור אחרון לסמסטר?" ענית
לי וחזרת לדבר עם שותפינו לקורס דאז...
פשוט עמדתי שם, חיכיתי שתבחין בי, חיכיתי שתדבר איתי, שנמשיך
את השיחה, שיהיה לנו איזה דיבור משותף כי התגעגעתי. פשוט הזמן
עשה את שלו, עברו 10 דק' בהם עמדתי ובהיתי, בהיתי בך...
"מעיין" שמעתי מרחוק וראיתי את חברה שלי מהקורס קוראת
לי,הפניתי מבט  "תגידי, את פה עם האוטו? יש מצב שתקפיצי אותי
לאמא שלי?" "כן בטח, אבל עוד כמה דק', טוב?" ואז ניגשת אליי
וביקשת את המספר שלי, כל כך שמחתי,הייתי בעננים.
אחרי שהורדתי אותה, כל הנסיעה הביתה חשבתי עלייך, העברת בי
כאלה עוצמות, התגעגעתי לקול שלך, התגעגעתי לאהבה שלך, כל פעם
שחשבתי עלייך, הרגשתי מלאה, הרגשתי כאילו אתה מנפיח בי חיים.
הרגשתי מעיין ששלמה עם עצמה. מעיין מאושרת.
מחכה שתתקשר, בטח לא תעשה את זה, בטח המספר שלי יהיה סתם מספר
שמנפח את רשימת אנשי הקשר, בשבילך זה בטח עוד סתם מספר, בשבילי
זה הרבה יותר.
ואם תתקשר, אני אהיה קצת בבעיה. אני אצטרך לברור את המילים שלי
שישמעו מחד הכי אמיתיות בעולם ומצד שני שלא יבהילו אותך, כי
אני רוצה אותך איתי.
אני אפרוץ את ההגנות שעם השנים בניתי כדי לא להפגע ואומר לך
שאתה המודל לחיקוי שלי בבנים, שכל חבר או מישהו שיצא איתי
הושווה לך, שאיתך הייתי הכי מאושרת, שלא היה אכפת לי מאף אחד,
רק אני ואתה!.
שניסיתי לעשות לך טוב, שניסיתי לגעת במקומות הרגישים בלב שלך
שלא נתת לאף אחד לגעת.
שלמרות שעברה חצי שנה מאז שנפרדנו, אני עדיין אוהבת! ואני עוד
אמשיך לאהוב.

אני מקווה שעדיין נשארה שם איזו פינה בלב שלך, בשבילי!

ואני בד"כ לא כזאת רגשנית...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אמא, תקני לי
במה!

-אבל רק אתמול
קניתי לך במה!

-אז מה? את לא
מעודכנת? הבמה
הזאת כבר פאסה
לגמרי! אני רוצה
במה חדשה! לכולם
יש.

-ואם כולם יקפצו
מהגג, גם אתה
תקפוץ?

-לא.


עוד דו שיח מרתק
בין אפרוח ורוד
לאמו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/7/08 5:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעיין זילבר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה