הייתי אוספת רגעים של שתיקה
בין הטלאי על דש שמלתך
לבין חיוך מעשה מזיכרון שלא מש.
בזרועות כואבות עטפת ילדותי -
חומת בדידות ועצב,
מותירה שנים דהויות
על קירות הבית.
תמונות רקמת
על שמלת כלולותיי
ואת כל כמיהותיך
כנסת בשתיקות תחרה לבנות,
מעמיקות.
עד,
עד שהנחתי מלמולי תינוק
בחיקך
לעוררך לחיים
ושבת לפתע פורחת לזמן קצר,
לבך צחק לראשונה
ונדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.