ובחיבוק שלך מצאתי את עצמי,
אחרי שנים בהן הלכתי לאיבוד בכל מקום אחר.
ומבטך הפשיט אותי מכל שכבות ההגנה,
שהשקעתי שנים בבנייתן.
הרדמת פחד שהתחנן לשניות של מנוחה,
והצלחת לחדור למקום
אליו איש לא יחדור יותר לעולם.
בקרבתך נכנעתי,
הפכתי חשופה ופגיעה לכאב ממנו הייתי חסינה,
ומפניו היית אמור להגן עליי.
במגע שלך נעלמתי,
אך לפניו לא הייתי קיימת בכלל.
נתתי את כולי עד שלא נותר לי דבר,
עירומה ומתמסרת,
מעניקה את הדבר האחרון עליו הצלחתי לגונן -
לבי.
התאהבתי.
אבודה כמו שלא הייתי כל חיי,
בלעדיך להוביל ולפשט לי את הדרך.
חלשה וחסרת אונים,
נשאבת אל כאוס של חוסר ידיעה,
נשברת בפני עצמי,
ונשבעת לא לתת לפחד לנוח שוב לעולם.